'גודל חיבת הקדוש ברוך הוא אל עמו ישראל'
בקרבן שלמים האכילה מתחלקת בין המזבח והכהנים לבין הישראל בעל הקרבן, את האימורים מקטירים על גבי המזבח ואת הבשר אוכלים הבעלים.
מבאר רבינו האור החיים הקדוש, שזה מסמל את חיבת ה' יתברך אלינו, שהוא משתף אותנו באכילה, כביכול בארוחה ושולחן אחד.
עוד באתר:
ומסיים רבינו הקדוש, שתמורת גילוי אהבה וחיבה קטנה זו מהקדוש ברוך הוא אלינו, צריכה הנפש להתנתק ממקומה ולמסור עצמה להקדוש ברוך הוא באהבה רבה.
וזה לשון קודשו: 'ועל דבר זה לבד תתנתק הנפש מנרתיקה, ותקום לעבודת האל במסירות נפש מבלי הרגש, להפלגת עריבות הנרגש בבחינת אהבתו יתברך בנפש המרגשת בטעימת נועם חיבתו, וכל זה קטן הוא להמתחייב לנו עשות, לערך המוקדם ממנו יתברך, בבחינת שעשוע חיבובינו ורוממות אשר רומם עם קדושו'. עד כאן לשון קודשו.
[אור החיים פרשת אחרי פרק יז פסוק ה]
'עד היכן כוחה של 'מקום עבירה'
מבאר רבינו האור החיים הקדוש, שמקום שנעשתה בו פעם אחת עבירה, נעשה מתועב ומושחת, ויש בכוחו בעתיד להכשיל גם צדיק שיגיע לאותו מקום, שיכשל בעבירה או בהרהור עבירה, מחמת שהמקום נעשה גורם לעבירה.
ודבר זה נלמד מהפסוק 'כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ' שעצם העובדה שישבתם והתעכבתם בארץ מצרים שהוא מקום שנעשו בו עבירות, זה עלול לעורר בכם מחשבות ומעשים רעים.
ובפרשת נח מפרש רבינו הקדוש את הנאמר על דור המבול 'וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקים', שהם הכניסו השחתה וזוהמא לארץ, עד שהפך, להיות גורם לעבירה.
[אור החיים פרשת אחרי פרק יח פסוק ג, פרשת נח פרק ו פסוק ג]
