'יש לאדם להיות נקי מחטא, ואחר כך המצוה שיעשה, תהיה רצויה'
אמר דוד המלך עליו השלום, בספר תהלים 'וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי', כלומר, ה' רוצה שאדם יספר את חוקיו לאחר שאינו נקרא רשע, וזה על ידי שיעשה תשובה ויתנקה מחטאיו.
ולכן לאחר פרשת העריות, כתבה התורה 'את מצוותי תשמרו', כי בלי פרישה מאיסור, ערך קיום המצוות קטן יותר, מאשר אדם הפורש מהאיסור וגם מקיים מצוות.
עוד באתר:
וכתב רבינו האור החיים הקדוש וזו לשונו הקדושה: 'כי טומאת חטא זה [של עריות], משרה טומאה על כל איברי האדם וכוחותיו, וכיון שכן, כל הלאוין לא ימנע מהן כי בכל אבר טומאתו בו. וכן מצות עשה, והגם שיעשה לפעמים איזו מצוה, אינה מצוה, כי לא יתרצה בה הבורא יתברך שמו, כי אין חפץ לה' בהם אלא במצוה הנעשית בקדושה".
ובפרשת יתרו מפרש רבינו הקדוש, שלכן נצטוו עם ישראל במעמד הר סיני לשוב בתשובה, וכמו שנאמר 'וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ' ודרשו חכמינו שכל מקום שנאמר 'ועתה' הכוונה לעשיית תשובה, שלפני שבאים לשמוע ולקבל התורה, עליהם לקיים את מצוות התשובה הרמוזה בתיבת 'ועתה'.
נמצינו למדים:
כמה אדם צריך להיות 'סור מרע' ואחר כך ו'עשה טוב', להתנקות מחטאיו וממעשיו הרעים, ומיד, קיום מצותיו, ומעשיו הטובים יעלו לרצון.
[אור החיים פרשת אחרי, פרק יח פסוק ד]
'כשהאדם קדוש וטהור, מטבעו ירוץ לקיים המצוות'
'אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם'
כתב רבינו האור החיים הקדוש, וזה לשון קודשו: 'כאשר יהיה האדם טהור וקדוש מהתיעוב יוליד בטבעו לקיים המצות תמיד, על דרך אומרו 'חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ', ודרשו רבותינו שרגליו של דוד מעצמם היו הולכות לבית המדרש, לצד ההרגל והחפץ הנבחר'.
ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק, 'אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם' שהאדם שמזכך עצמו בעשיית מצוותיו יתברך, זוכה שמטבעו ירוץ לקיים מצוות ה'.
ומוסיף רבינו הקדוש ואומר, שלאחר פטירתו של האדם מוליכים אותו בדרכי אפילה, ואם עשה מצוות בעולם הזה הם יאירו לו הדרך, ואם לאו יפול בדרכי אפילה, וזה פירוש הפסוק 'ללכת בהם' שהמצוות יאירו לו את הדרך כדי שיוכל ללכת.
ובפרשת בחוקותי רבינו הקדוש מפרש את הפסוק 'אם בחוקותי תלכו' על פי שני האופנים הללו, שאם יזכו, ילכו מעצמם בריצה וחשק לתורה ומצוות, וגם שיזכו לילך לעולם העליון ולא יכשלו בחושך ואפילה.
[אור החיים אחרי פרק יח פסוק ה]
