פרשיית מנדלבליט-אשכנזי. העיתונאית איילה חסון חשפה פרטים חדשים על שיחתם הסודית של היועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט, שהיה הפרקליט הצבאי הראשי בזמנו עם הרמטכ"ל דאז, ח"כ גבי אשכנזי.
חסון אומרת כי מדובר ב'ראיית הזהב' בתיק, שככל הנראה נגנזה בכוונה תחילה על ידי בעל אינטרס בעניין וכי "סיפור כזה צריך היה להרעיד את אמות הספים ולזעזע את הפוליטיקאים, המשפטנים ואת העיתונות. אביחי מנדלבליט צריך לחשוף את השיחה הזאת". חסון מציינת כי היא לא פרסמה את הסיפור במלואו עקב צו איסור הפרסום שהוטל על הפרשה.
חסון סיפרה כי מדובר בשיחת טלפון "מאוד מאוד דרמטית וארוכה שמתרחשת ב-26.9 בין אביחי מנדלבליט שהוא פרקליט צבאי ראשי ובין גבי אשכנזי שהוא רמטכ"ל. אשכנזי מאוד חושש מתוצאות החקירה בעניינו ומנדלבליט מגיש לו בטירוף את כל החומר וגם הם מדברים שם, וזה אני לא אוכל לפרט בשלב הזה בהרחבה, על איך למקם את אנשי שלומם מתוך אנשי רשויות החוק במקומות מסוימים כדי להטות את החקירה לכיוון הרצוי להם וכדי לסגור אותה במקום הרצוי להם".
עוד באתר:
חסון מתייחסת לטענה כביכול הפרקליט הצבאי תפקידו להיות הסניגור של המרטכ"ל ומפריכה את הטענה "זו טענה מגוחכת. מה היינו אומרים פרקליט המדינה היה מדליף לשר כזה או אחר פרטים מתוך חדר החקירות בעניינו של אותו שר?".
היא סיפרה כי מנדלבליט אמנם נחקר על השיחה שקיים עם אשכנזי, אך באופן שלא מבטא את שהתרחש, ולבסוף אף "הראיה הזאת נגנזת בסמכותו של שי ניצן". היא ציינה כי "הפרקליטה שחוקרת מאוד מתקוממת על זה שראיית הזהב נגנזת, בלעדיה בעצם אין משמעות לכל כתב האישום שהיא ממליצה נגד מנדלבליט, וזה מונח שם כמו פצצה מתקתקת בתוך כספת.
גם אני שהתמחיתי בפרשה הארוכה הזאת לא הבנתי כל השנים – איך הכול נסגר. איך זה יכול להיות? יש ראיות מטורפות ומישהו הכול סוגר, איך זה קורה? מה זה חוסר השוויון באכיפה בהקשרים האלה?", התרעמה.
חסון הוסיפה לתהות על כשירותו של היועמ"ש לממשלה לכהן בתפקידו, לדעתה, "זו חובה ערכית בכל מובן לחשוף את השיחה הזאת, זה צריך היה להרעיד את אמות הספים, היה צריך לזעזע פה את הפוליטיקאים, את המשפטנים ואת העיתונות.
אותו יועמ"ש לממשלה קבע שדן אלדד כשל כשל ערכי כי הוא נפגש עם כל מיני כאלה בלי רשות, אז אם דן אלדד נפגש בלי רשות אני מגנה את זה, אבל אם אתה מדבר על כשלים ערכיים, בוא נדבר על מה שאתה עשית, בוא נראה מה אתה עשית", והוסיפה: "שאביחי מנדלבליט יחשוף את השיחה הזאת שוועדת האיתור שהחליטה עבורו לא ראתה את זה".
לטעמה, בג"ץ לא היה מודע לקיומן של הראיות הגנוזות, "הוא קיבל איזה סיכום ופעל על פיו. בג"ץ לא ידע בכלל על הדבר הזה, לא נחשף לראיה הזו, אני לא מעלה על דעתי ששופטי בג"ץ שהיו נחשפים לראיה הזו היו עוברים לסדר היום".
היא תהתה "למה לכל כך רבים היה אינטרס להסתיר את השיחה הזאת", והשיבה כי ייתכן והסיבה היא שמצוינים שם "שמות מטלטלים ואף אחד לא רצה שהבושה תצא. אני פרסמתי רק 3 שמות שעלו שם – דודי כהן יואב סגלוביץ' ושוקי למברגר שעלו בשיחה אבל אנחנו לא יודעים באיזה הקשר".
בהמשך דבריה התייחסה לסיקור התקשורתי סביב הפרשה והסבירה כי "יש גישה כזאת שהיא סוג של צנזורה בעולם העיתונות, כשאומרים על משהו 'זה לא מעניין' זו בעצם הצנזורה. 'זה לא מעניין את הציבור', 'זה משעמם', ככה מפעילים צנזורה על עיתונאים בכלי תקשורת שהם עובדים. ככה זורקים לפח כל מיני דברים שהם 'סופר' מעניינים, מה אנחנו תוכנית בידור שצריך רק מה שמעניין? אולי גם משהו חשוב? משהו ערכי?"
לסיום, אמרה חסון: "תאר לך שפוליטיקאי כלשהו היה מקבל הדלפה מפרקליט המדינה, מיועמ"ש לממשלה או ממפכ"ל על חקירה שמתנהלת בעניינו. מה הוא אומר, ומה ההוא אומר, איך נסובב את זה ונטה את החקירה לטובתך? הייתה קמה, ובצדק, רעידת אדמה. זה מה שקורה פה".
את הדברים אמרה חסון לאראל סגל ברדיו 103 fm
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "כפי שמפורט בהחלטה רשמית, ופורסם מספר פעמים בעבר בתקשורת, נוכח ממצאי חקירתו של ד"ר מנדלבליט, החליט היועמ"ש הקודם, עו"ד יהודה וינשטיין, בשיתוף פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, לגנוז את תיק החקירה.
פסק הדין שניתן בעתירות נגד מינויו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (בג"צ 43/16), בו נקבע פה-אחד בהרכב של חמישה שופטים כי לא נפל רבב במעשיו, הבהיר כי אין כל אשמה במעשים לגביהם נחקר מנדלבליט.
יש לגנות פרסום מגמתי של חוות דעת פנימית אחת אשר קדמה לחקירה, ומתארת עמדה וחשדות אשר בסופו של דבר הופרכו".
