בפרשתינו התורה מצווה על משא כלי המקדש והארון על ידי הלויים, בני 'גרשון ומררי' יהיו נושאים בעגלות את הקרשים והאדנים, בני 'קהת' יהיו נושאים בכתף את הארון וכלי המקדש, ואנו מוצאים שינוי לשון בענין זה, שאצל 'משא בני קהת' כתוב בפרשתינו 'נשא את ראש בני קהת, כל הבא לצבא 'לעשות מלאכה' באהל מועד', ועל 'משא בני גרשון ומררי' כתוב 'נשא את ראש בני גרשון, כל הבא לצבא 'לעבוד עבודה' באהל מועד'.
והדבר צריך ביאור, מדוע התורה מכנה את משא בני קהת 'מלאכה' ואת משא בני גרשון ומררי 'עבודה'?
ומתרץ רבינו האור החיים הקדוש, שבני קהת שהיו נושאים את הארון לא היתה להם 'עבודה' בזה, כי אמרו חכמים, ש'הארון היה נושא את נושאיו', ולא הרגישו כלל כובד בנשיאתה, ולכן התורה מכנה את משא בני קהת 'מלאכה', אבל בני גרשון ומררי שנשאו את הקרשים ושאר הדברים, היתה להם עבודת משא טבעית, ולכן כתוב 'עבודה'.
עוד באתר:
ועוד יש לתרץ, שבני קהת שהיו נושאים את הארון בכתף, היו צריכים ליזהר שיהיו פניהם מסובבים כלפי הארון, מפני כבודו של ארון האלוקים שהרי בני קהת היו 'כנושא אדונו על כתיפו' ולכן התורה מכנה את משא בני קהת 'מלאכה', לרמז בזה, שבנוסף לעצם עבודת המשא, היה להם בזה גם 'מלאכה' בהליכה מיוחדת כשפניהם כלפי הארון.
[אור החיים במדבר פרק ד פסוק ג]
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.
