אור החיים: 'איזה בעל חי ניזון מ'אויר', ולמה אנחנו ניזונים מאוכל'?

רבינו האור החיים הקדוש* מביא בפרשתנו דבר מעניין, 'הנה לפניך מין בריה ששואפת רוח והיה לו למזון', ומוסיף בשם 'אנשי אמת' [כלומר ספרי המקובלים] שחוקרים ושואלים, מדוע ברא ה' את האדם, בטבע שיצטרך לאכול ולשתות, הרי יכול ה' לעשות שיתקיימו בני האדם, בלי מאכל ומשתה, ואם היה עושה כן, היו ישראל נפנים לעסק התורה והמצוות, וגם היו נמנעים מכמה מעשים בלתי הגונים, אשר נגרמים מצרכי המחיה והכלכלה???

ומתרץ רבינו הקדוש, כי רצה ה' לזכות את ישראל בתרי"ג (613) מצוות אשר רובם תלויים במיני המאכל והמשתה תרומות, מעשרות, חלה, מצוות שמיטה, ושבזריעה, ושבחרישה, ושבקצירה, ועוד.

ואחר כך הביא רבינו הקדוש תירוץ בשם חכמי האמת שעל ידי האכילה בכוונה ובברכה, מתבררים ניצוצי הקדושה אשר במאכלים.

עוד באתר:

ביקורת נוקבת

30 עצורים בנתב"ג ביום, "מה זאת הדממת אלחוט הזאת?"

פנחס בינדר

מנוחה נכונה

אחרי 6 שנות היעדרות: סוף עצוב לחיפושים

אלי יעקובוביץ

צפו בתיעוד היירוט

שוב זה קורה: כטב"ם חדר מדרום, שיבושים בנמל התעופה

קובי פינקלר

צפו

תיעוד מלב העיר עזה: מטוסי חיל האוויר השמידו רבי קומות

קובי פינקלר

והנה רבינו הקדוש לא פירש איזה מין עוף הוא שחי מה'אויר'. ובמדרש תלפיות (ענף בעלי חיים) כתב, 'יש מין אחד מן העופות שאין להם רגליים, והוא המין שנעשה באויר, ומזגו באויר, והוא חומר שלו, ולא ינוח בארץ, ועל כן לא יצטרך רגליים'.

ומרן הרב החיד"א (שהיה תלמידו של רבינו האור החיים הקדוש) בספרו 'חומת אנך' הביא את דברי רבינו הקדוש בתוספת ביאור וזה לשון קודשו: 'כתב הרב המופלא עיר וקדיש כמוהר"ר חיים בן עטר ז"ל בספר אור החיים, שחקרו חכמי האמת, כי הנה יש עוף ניזון בלי מזון, רק כאוות נפשה שאפה רוח וברוח מתקיים, ומדוע לא עשה ה' ככה לעם סגולתו, רוח אחד להם לזונם ולכלכלם, ואז היה לב ישראל פנוי לעבודתו, כי רוב חטאת הציבור והיחיד נמשכים מצורך האכילה, ועל פת לחם יפשע גבר, וכל עמל האדם לפיהו'.

ורוח חכמים נוחה, דבחטא אדם הראשון נטמעו ניצוצי הקדושה בדומם וצומח וחי, ועל ידי הזריעה וחרישה וקצירה ולבור החיטים, אחר כמה יגיעות וכמה מלאכות עד שיהיה לחם, ועל ידי האכילה, מתבררים ניצוצי הקדושה, שהפסולת נפרד וניצוצי הקדושה נעשים מגוף האדם'.

ובזה מפרש הרב את הפסוק במשלי 'כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד' בזה הדרך: 'בעד אשה זונה' היינו הסטרא אחרא, הוצרכנו להגיע 'עד ככר לחם', כיון שהסטרא אחרא עשקה ניצוצי הקדושה, וכדי לבררם צריך לזרוע ולקצור, וכמה מלאכות עד שיעשה לחם, 'ואשת איש', שהוא הנשמה הקדושה, 'נפש יקרה תצוד' היא תברר כל ניצוצי הקדושה אשר בלחם.

[אור החיים שלח פרק יד פסוק ט; חומת אנך למרן החיד"א פרק ו פסוק כו]