כתב רבינו האור החיים הקדוש, לפרש הפסוק 'וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל'. וזה לשון קודשו: 'נתכוון לומר שהצדיקים הגם שעושים מצוות וכל עסקם בתורה אינם מרגישים שיש להם עמל, אלא אדרבה כאדם המרויח וכאדם המשתעשע בשעשועים לרוב חשקם בתורה.
ובפרשת יתרו כתב רבינו הקדוש: 'אין ממדת הצדיקים להקל מעליהם המצות הגם כי ייעף וכי יגע, 'כי אדם לעמל יולד' בעמלה של מצוה'.
ובפרשת ראה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקיכֶם' שעצם הדבר שאדם זוכה לשמוע דברי תורה, זה הברכה בעצמה ואין צריך לברכות נוספות, וכל השאר זה רק בונוסים. והוא לא מצפה לשום שכר, ואדרבה הוא רוצה לשלם לה' על התורה המתוקה שנתן לנו.
עוד באתר:
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש כאומרו 'שמעו ותחי נפשכם,' והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו, כי עליו לשלם גמול טוב לנותן מתנה טובה מופלאת, ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה'.
[אור החיים בלק פרק כג פסוק כא. יתרו פרק יח פסוק כג. ראה פרק יא פסוק כו]
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.
