שירת ירושלים: שולמית אייזנבך בשיר מיוחד לעם הספר • האזינו

"עַם הַסֵּפֶר":

אֲרוֹן הַסְּפָרִים הוּא פְּאֵר הַבַּיִת הַיְּהוּדִי
מַדָּף גָּדוּשׁ סִפְרֵי קֹדֶשׁ הוּא הָאֹפִי הַיִּחוּדִי
מֵרֶגַע שֶׁאָדָם פּוֹקֵחַ עֵינָיו
סִדּוּר הַתְּפִלָּה מְסַדֵּר אֶת עִנְיָנָיו
כְּשֶׁיִּצְעַד לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ לְבֵית תַּלְמוּדוֹ
אֶת הַגְּמָרָא הַגְּדוֹלָה יֹאחַז בְּיָדוֹ
בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם יְעַלְעֵל בַּסְּפָרִים
רִאשׁוֹנִים אַחֲרוֹנִים וְדִבְרֵי סוֹפְרִים
מִשְׁנָה, מִדְרָשׁ, אַגָּדָה וַהֲלָכָה
יְעַלְעֵל, יְדַפְדֵף וִיעַיֵּן בְּשִׂמְחָה.
סֵפֶר חָדָשׁ יָסֵב לוֹ עֹנֶג רַב
מַה הִתְחַדֵּשׁ בַּיָּם הָרָחָב?
לַתִּינוֹק בָּעֲרִיסָה מַנִּיחִים סֵפֶר לִמְרָאשׁוֹתָיו
יָרִיחַ, יָחוּשׁ, יִתְבַּשֵּׂם מֵרֵיחוֹתָיו.
לַיָּנִיק בֶּן הַשָּׁלֹשׁ הַמַּתְחִיל מֵא' ב'
סֵפֶר חָדָשׁ יְקַבֵּל כִּי הִגִּיעַ הַעֵת
בֶּן חָמֵשׁ לְמִקְרָא, בֶּן שֵׁשׁ לְמִשְׁנָה
הַסֵּפֶר מְלַוֵּהוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה
וּבְהַגִּיעוֹ לְמִצְווֹת יִזְכֶּה בַּאֲרוֹן סְפָרִים
מַדָּפִים מַדָּפִים בִּכְרָכִים מְעֻטָּרִים
בּוֹרֵא עוֹלָם הֶעֱנִיק לָנוּ תּוֹרָה
הִיא הַמַּדְרִיכָה וְהִיא הַמּוֹרָה
סֵפֶר הַבְּרִית בְּחֵיק הַמֶּלֶךְ מֻנָּח
דַּעְתּוֹ מֵהַתּוֹרָה לְרֶגַע לֹא תּוּסַח
יוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה בְּרֹאשׁ אֲרוֹן הַבְּרִית
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן אֶת אוֹיְבֵינוּ יַכְרִית
עַם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עַם הַסֵּפֶר
וְלֹא יִטְּשֵׁהוּ אַף שֶׁיֵּשֵׁב עִם שַׂק וָאֵפֶר
כִּי זֶהוּ הַכֹּחַ וְזֹאת הָעָצְמָה
זֶהוּ הַסּוֹד וְהַהִתְגַּלּוּת בְּעַצְמָהּ
סֵפֶר הַתְּהִלִּים, הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת
הוּא יְחַזְּקֵנוּ בְּמַשְׁבֵּרִים וּבִשְׂמָחוֹת
מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הָרוֹקֵד עִם סֵפֶר תּוֹרָה
תּוֹרָה זוּ אוֹרָה וְאוֹרָה זוּ תּוֹרָה
וּלְוַאי וְנִהְיֶה רְאוּיִים לַחֶסֶד הַגָּדוֹל
לִלְמֹד, לְלַמֵּד לְהַתְמִיד וְלִגְדֹּל.

האזינו: