שירת ירושלים: שולמית אייזנבך בשיר מיוחד על ה"חכמת אליעזר" • האזינו

מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ
כַּאֲשֶׁר הִסְתַּכְּלוּ בְּךָ קָרְנוּ פָּנֶיךָ
וְכַאֲשֶׁר הָיִיתָ מֵישִׁיר מַבָּט,
מִי שֶׁעָמַד מוּלְךָ הָיָה מְהֻפְּנָט
אַתָּה חִיַּכְתְּ אֵלָיו וְשִׁדַּרְתָּ אַהֲבָה
וְהִשְׁפַּעְתָּ עָלָיו רֹב חִבָּה וַעֲנָוָה
מִי שֶׁבָּא בִּמְחִיצָתְךָ פָּשׁוּט הֻקְסַם
כְּאִלּוּ מָסַכְתָּ טִפּוֹת שֶׁל סַם.
יָדַעְתָּ לְהַלֵּךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד
לְעוֹדֵד, לְחַבֵּק וְלַקָּרֵב עוֹד אֶחָד
שֶׁדָּבַק בְּךָ וּבַהַנְהָגָה הַמְּיֻחֶדֶת
כָּזוֹ שֶׁמּוֹשֶׁכֶת, מְדַבֶּקֶת וּמְעוֹדֶדֶת
קוֹלְךָ הָרַךְ הָיָה מָלֵא חֶמְלָה
כַּאֲשֶׁר נִגַּשְׁתָּ לָעַמּוּד הַתְּפִלָּה.
הַשִּׁיר וְהַשֶּׁבַח לְחַי עוֹילוּמִים
בָּרוּךְ שֶׁהָיָה וְהָיָה הָעוֹילָם…
"יָחִיד חַי הָעוֹלָמִים"
הַתְּפִלָּה הַמְסֻיֶּמֶת בְּנֻסַּח הַוִּיזְ'נִיצָאִי
זֹאת שֶׁמַּכִּירָה אֶת הַ'קְּרֶעכְץ'
הַכֹּל כָּךְ יְחִידָאִי
וּכְשֶׁהָיִיתָ מַנְהִיג אֶת הַ'טִּישׁ' בְּשַׁבָּת
הָיוּ זוֹרְמִים קְהָלִים לֹא מִקְשָׁה אַחַת,
יָדַעְתָּ לְזַהוֹת "פָּנִים חֲדָשׁוֹת"
וּבְאֶצְבָּעֲךָ קָרָאתָ לָבוֹא וּלְהִזְדַּהוֹת
וְיָדַעְתָּ לְהַעֲנִיק חִיּוּךְ וּלְטִיפָה
וְגַם תִּקְרֹבֶת וּ"לְחָיַיִם" יוֹתֵר מִטִּיפּ טִפָּה
חִבַּרְתָּ אוֹתוֹ אֵלֶיךָ בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה
וְהוּא יָדַע לְהַכִּיר לְךָ עַל כָּךְ טוֹבָה.
כִּי מִלְּבַד שֶׁאָמַרְתָּ דְּבַר תּוֹרָה
הָיִיתָ מַשְׁפִּיעַ שִׂמְחָה וְאוֹרָה
אָמַרְתָּ בְּשֵׁם זְקֵנֶיךָ מַאֲמַר חֲסִידוּת
זֹאת הָיְתָה בַּ'טִּישׁ' הַיִּחוּדִיּוּת.
הַנִּגּוּנִים, זְמִירוֹת שַׁבָּת,
לְחָנִים הַחֲדָשִׁים שֶׁאִשַּׁרְתָּ בְּמַבָּט
בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם כְּשֶׁבָּאוּ לִשְׁבֹּר צַלַּחַת
בְּשָׁעָה יָפָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת.
וְכַאֲשֶׁר שִׁמַּשְׁתָּ כְּסַנְדָּק בַּבְּרִית
וּכְשֶׁקָּרָאתָ "הַמַּגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית"
בִּשְׁתִיַּת "לְחַיִּים" בַּ"חֲלָאקֶה" כְּשֻׁתָּף לַשִּׂמְחָה
הָיִיתָ מַרְעִיף שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה
וּבַהֲנָחַת תְּפִילִין לְבַר מִצְוָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו
אִמַּצְתָּ אוֹתוֹ אֶל לִבְּךָ וְיָדַע שֶׁהוּא חַיָּב.
וְכַאֲשֶׁר קִבֵּל 'קִנְיָן'
כְּבָר הָיָה אֶחָד מִן הַמִּנְיָן.
כַּאֲשֶׁר לִפְנֵי הַ"מִּצְוָה טַאנְץ" קַמְתָּ מֵהַכּוּרְסָא
לָקַחְתָּ מִיָּדְךָ "שְׁטְרֵיימְל" וְעָשִׂיתָ אוֹתוֹ לִקְעָרָה,
וְעָבַרְתָּ בֵּין הַמֻּזְמָנִים, וְאַתָּה רִאשׁוֹן שַׂמְתָּ תְּרוּמָה
הָלַכְתָּ לְזַכּוֹת אֶת הַצִּבּוּר בְּמִצְוַת צְדָקָה.
וְהַמַּנְגִינָה שֶׁבָּרֶקַע מְעוֹרֶרֶת אֶת הַלֵּב
וְהַמַּרְאֶה הוּא כָּל כָּךְ יָחִיד וּמְלַבֵּב.
וְכַאֲשֶׁר רָקַדְתָ עִם הֶחָתָן וְהַמְּחֻתָּנִים
וְאַחַר כָּךְ בְּרִקּוּד עִם הֶחָתָן לְפִי קֶצֶב הַנַּגָּנִים
הֶחָתָן כְּבָר עָיֵף, וְאַתָּה בִּמְלֹא כֹּחֲךָ
מַחֲזִיק בִּכְתֵפָיו וּמַשְׁפִּיעַ מֵרוּחֲךָ.
הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים בָּאוּ מֵעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה וְלִהְיוֹת נְכוֹנִים
לָרֶגַע בּוֹ תֵּצֵא "לִקְרַאת כַּלָּה"
וּתְחַבֵּר אֶת הָעוֹלָמוֹת בִּנְהוֹרָא מַעַלְיָא
לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ
וְאֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא
וְיַרְעִיף חַיִּים מִמְּקוֹמוֹ.
כַּמָּה הִשְׁפַּעְתָּ מֵחָכְמָתְךָ וְטִפַּחְתָּ אֶת הַנְּגִינָה
מַקְהֵלַת יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים שֶׁיָּדְעוּ סוֹד הַנְּעִימָה
מַקְהֵלַת "רַנְּנוּ חֲסִידִים" הָיְתָה לְשֵׁם דָּבָר
בְּכָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַ"מַּארְשׁ" הָיָה דָּבָר נִסְתָּר
עַד שֶׁהִתְגַּלָּה בִּמְלֹא הֲדָרוֹ
שֶׁהָרַבִּי מְנַצֵּחַ וּמַפְגִּין שְׂבִיעוּת רְצוֹנוֹ
הִטְבַּעְתָּ חוֹתָמְךָ עַל חַיֵּי הַקְּהִילָה בְּחֵיפָה
יָצַרְתָּ מֻשָּׂג חָדָשׁ שֶׁל "רָמַת וִיזְ'נִיץ" הַיָּפָה.
וְהָיְתָה זוּ וְאָכֵן בַּכֶּתֶר הַפְּנִינָה.
נ"ב שָׁנִים שֶׁל הַנְהָגָה מַלְכוּתִית,
גַּם כַּמּוּתִית וְגַם אֵיכוּתִית
מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הָיְתָה קְשׁוּרָה וּבַאֲזִיקִים אֲזוּקָה
עַל לוּחַ לִבֵּנוּ חֲתוּמָה וַחֲקוּקָה
וְתַמְלִיץ טוֹב בְּעַד הַכְּלָל וְהַפְּרָט
עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַמְּיֻחֶדֶת בִּפְרָט
אַתָּה שֶׁהִקְפַּדְתָּ לְקַיֵּם
אֶת צַוָּאַת הַסַּבָּא קַדִּישָׁא בַּעַל הָ"אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל"
תְּזָרֵז וְתָחִישׁ אֶת בּוֹא הַגּוֹאֵל
וְתָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבְךָ בְּשָׁלוֹם
עַד בּוֹא יִנּוֹן
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

האזינו: