כאן ציוה ה' יתברך את משה רבנו לצוות את עם ישראל לצאת למלחמה על מדין.
ושואל רבינו האור החיים הקדוש, אם הדיבור כאן בא לומר למשה שיאמר לישראל לצאת למלחמה על מדין, היתה התורה צריכה לכתוב 'נקמו נקמתכם' מאת המדינים, ומהו 'נקום נקמת'???
ומבאר רבינו הקדוש, ידוע שלשון 'דיבור יגיד על קושי', ועוד ידוע ש'כל האומר דבר לחבירו הרי זה אסור לו להעביר את הדבר לחבר אחר, עד שיאמר לו בפירוש, לאמר', ולכן כל פעם שדיבר ה' עם משה רבנו, היה מוכרח לומר 'לאמר' שאם לא, איך משה רבנו יכול לספר לעם ישראל מה שה' דיבר איתו.
עוד באתר:
וזהו שאמרה התורה, 'וידבר ה" זהו לשון קושי כי זה בחינת דבר מלך שלטון, ותיבת 'לאמר' באה להגיד שתאמר לישראל. וכאן היה ענין לומר במפורש כך, כי אם ה' לא היה אומר למשה רבנו לומר לעם ישראל, משה רבנו היה חושב שעליו לבד באה המצווה והיה יוצא למלחמה לבד מול מדין, כי גיבור חיל היה וה' בעזרו, וכמו יונתן בן שאול שהלך להלחם בפלשתים לבד, כל שכן משה רבנו שהיה גיבור שבגיבורים.
ובזה שמשה רבנו יאמר לישראל לצאת למלחמה, בזה מעלה עליו הכתוב כי הוא הנוקם, כי מיד אחרי המלחמה הוא ימות, וכמו שכתוב 'ואחר תאסף אל עמך' ולכן נחשב הדבר שהוא מוסר נפשו ממש על הדבר, ולכן אין לך קיום מצוות ובכל נפשך כזו.
ובפרשת פנחס ביאר רבינו הקדוש, שהקדוש ברוך הוא מודיע לידידיו לפני פטירתם שהגיע זמנם להיפטר מן העולם, משתי טעמים. וזה לשון קודשו של רבינו הקדוש: 'וטעם הדבר שעושה ה' כסדר זה, לפי שאינו חפץ ליטול נפש הצדיק אלא ברצונו לרוב חיבת ידידיו. גם בזה ישלימו האושר השלם כאמור ובכל נפשך'.
[אור החיים מטות פרק לא פסוקים א' ב']
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.
