אור החיים היומי: מדוע נוקטים את עניין 'המסעות' ולא ענין 'החניות'

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון, ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם, ויסעו'…

ומקשה רבינו האור החיים הקדוש, מדוע הפסוק נקט ענין 'המסעות' ולא ענין 'החניות', ואדרבה במדרש אמרו משל למלך שהיה בנו חולה, והוליכו למקום אחד לרפאותו, כשחזרו, התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר כאן ישננו, כאן חששת את ראשך, כך אמר ה' למשה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר 'אלה מסעי'.

ולפי דברי המדרש, היה לפסוק להזכיר את 'החניות' ולא את 'המסעות'?

ומבאר רבינו הקדוש, על פי מה שכתבו אנשי אמת, שהליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצי הקדושה, שלקחה הטומאה, שמקום חנייתה הוא במדבר השמם, ודרכו שם עדת ה' כדי להוציא בולעו מפיו.

וזה הטעם, שהיו מקומות שחנו שם 12 שעות, ויש מקומות שחנו שם שנה אחת, הכל לפי מה שצריך כדי לברר את הניצוצות שישנם במקום ההוא. ובירור זה אין כח בעולם שיכול לעשות אותו, אלא רק 'הקדושה השלימה'.

פירוש ענין 'הקדושה השלימה', זהו השכינה וישראל והתורה. ויש בזה חיבור פרטי וחיבור כללי, 'חיבור פרטי', זה שישים רבוא נשמות ישראל. ו'חיבור כללי' זה משה רבנו שהוא כלול כל נשמות ישראל, כי הוא האילן שממנו נצצו נשמות שישים ריבוא שהיו שם, וכלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'ונסתייעו בעזר אלוקי, בשכונת שוכן הבירה, ושברו מלתעות עוול וביררו בירור עצום'.

וזהו מה שכתוב כאן מסעות ולא חנייות, כי בזמן החנייה לא עשו דבר, ורק בזמן הנסיעה היו לוקחים עמם את המסע היקר בעולם, והוא הניצוצות שהיו במדבר, ולכן אמר 'אלה מסעי', כלומר, 'אלה' פסל את כל המסעות שבעולם, ורק המסעות האלו נחשבים למסעות, בגלל מה שתיקנו ולקחו בנסיעתם.

ואפילו שהאבות הקדושים גם הלכו במדבר, מכל מקום לא יכלו לעשות מה שעשו ישראל במדבר, וזה מה שהפסוק מדגיש, 'אשר יצאו מארץ מצרים', ונצרפו בכור הברזל שהיא ארץ מצרים, ובזה היו נשמותיהם ראויים לברר ניצוצי הקדושה בכל מקום אשר יהיו שמה.

ועוד אמר הפסוק 'לצבאותם', שזה שלימות הצבא אשר תשרה עליו השכינה שהוא מספר שישים ריבוא, ופחות ממספר זה אינו בגדר השלימות, ולכן לא נתן ה' את התורה לראשונים, לפי שלא היו שישים רבוא ולא היה בהם שלימות הצבא שתשרה עליהם השכינה הנקראת צבאות.

ובפרשת בהעלותך כתב רבינו הקדוש, שטעם הליכת ישראל במדבר, היתה לברר ניצוצי הקדושה השבויות ברשות שוכן מדבר ציה.

ויש שתי הדרגות. א, המסית והמפתה. ב, המזיק והמחבל, ואין בטבעו לפתות. וזהו 'ויהי בנסוע הארון', כשהיה נוסע, היו מתדבקים בו כל ניצוצי הקדושה, וזהו שאמר הפסוק 'קומה ה' ויפוצו אוייבך' שהם קליפות הנאחזות בקדושה יתפוצצו, וכנגד הרע שמפתה את האדם, אותם המשניאים את ה' בלבות בני אדם, אמר 'וינוסו משנאיך'.

[אור החיים מסעי פרק לג פסוק א]

זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל