קורח – פוליטקלי קורקט

יש לפעמים שאני יוצאת לפגוש את פרשת השבוע ולברר מה יש שם עבורכם ועבורי?

לעיתים אני מוצאת כל כך הרבה נושאים רלוונטים, עדכניים,מעניינים או מטרידים שפשוט קשה לי לבחור.
זה קרה לי כשחיפשתי בבית מדרשו של הרב גוגל נושא לדון בו השבוע והתלבטתי בין:
קנאה-מטריד יותר מידי,
מחלוקת-רלוונטי מתמיד,
הפוסל במומו הוא פוסל וכו'…
ושוב כמו תמיד ה' עוזר ונפלתי על המאמר בשם המתחכם הנ"ל: "הפוליטקלי קורקט של קורח" את הדברים הבאים כתב הרב יוסי גולדמן המשמש כשליח בקהילה היהודית ביונהסבורג, דרום אפריקה.
והנה הוא לפניכם:
על אף כל הדרמה של העולם המבולגן שלנו, לפעמים אני מרגיש שאנו חיים בעולם די משעמם. כולם כל כך "פוליטיקלי קורקט", שחס וחלילה אם מישהו יאמר מה שהוא באמת חושב!
לאחרונה, השתתפתי באירוע לכבוד ארגון חשוב, אורח האירוע היה בדרן מפורסם. הוא קם על רגליו ואמר לקהל:
"הרב התקשר אליי וּביקש ממני לא לספר בדיחות. אחד מחברי הועדה המתכננת הזכיר לי שלא להיות גזען, אנטי-דתי ושלא לערוך הפליות בן אדם לאדם. אדם נוסף השביע אותי שלא להעליב אף עדה. ובכן, גבירותיי ורבותיי, לילה טוב לכם" – וירד מהבימה.
הטיעון של קורח, המורד של פרשת השבוע, מדיף ריח עז של 'פוליטיקלי קורקט'. קורח מאשים את משה ואהרון על כך שהם מעדיפים בני משפחה לתפקידים השונים ועל תפיסת עמדות מפתח לעצמם. בעשותו זאת הוא מתעקש ש"כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?"
למעשה, באותו טיעון בְּדִיוק ניתן להשתמש נגד יהודים באופן כללי. "מי אתם חושבים שאתם? העם הנבחר! הלא כל בני האדם שווים?"
העובדה היא, שיהודים הם אכן שונים. שאל כל אנטישמי והוא יאשר זאת. הצביעות הבוטה של עמי העולם והמדיה הבינלאומית, בהחשיבם את ישראל באופן קבוע כְּבעלת סטנדרט גבוה יותר של מוסריות מאשר שכניה הערבים, רק מאשרת שיהודים בדרך כלל דבקים למערכת ערכים מיוחדת וייחודית.
ואכן, כאלה אנו.
מושג העם הנבחר פירושו אחריות כבדה יותר, לא פריבילגיה. העובדה שאנו עם נבחר לא גרמה לנו להיות יהירים וּמנופחים, אלא הפכה אותנו לאומה הרגישה והאנושית ביותר עלי אדמות. וזוהי בדיוק הסיבה מדוע אם לפעמים אנחנו משנים כיוון מעקרונות אלו, הדבר בולט לעין עד כדי הופעה בראש החדשות הבּינלאומיות.
אמונתנו בכך שכּל בני-האדם שווים, והערכתינו לחיי אדם, אינה סותרת את ההכרה הברורה שלנו שהיהדות היא יחודית. האם לא כל דת אוחזת בנתיב שלה וחושבת שהוא הנכון ביותר? כמעט כולן, חוץ מיהדות, מטיפות באופן פעיל להצלת נשמות אובדות מדתות אחרות בדרכי נועם וחסד. אנחנו היהודים לא מחפשים לגייר עוד אנשים לדתנו משום שאנו מאמינים של"צדיקי אומות העולם יש חלק בעולם הבא" ואין הם צריכים להיהפך ליהודים כדי לקבל נתח מגן עדן.
המורה הרוחני הקדוש שלי, הרבי מלובאוויטש, שאת היארצייט (יום השנה) שלו נציין בשבוע הבא, הסביר את המדרש על מרדנותו של קורח.
קורח אסף את אנשיו והם עטו לבושים עשויים מ'תכלת' (צמר כחול) שמשתמשים בו לעיטור הציצית.
"בגד שעשוי כולו מ'תכלת', האם מחויב בציצית?" הקשו למשה רבינו. כשהשיב בחיוב, צחקו ממנו כולם ולעגו לו. "אם פתיל אחד של 'תכלת' פוטר בגד שלם, האין זה שבגד שלם של 'תכלת' יפטור את עצמו?"
זה בְּדִיוק היה הטיעון של קורח. ה"בגד" השלם, כלומר כל הקהילה, קדושה. כולנו 'תכלת', צמר קדוש. אין צורך בהבחנה בינינו. מדוע אתם, משה ואהרון, ממנים את עצמכם למנהיגים וּמרוממים את עצמכם מעלינו?
העובדה היא, שחלוקות והבחנות הינם מציאות חיונית לחיים. אמנם אנו לא מחפשים ליצור חלוקות בין אנשים, אך לא כל אחד הוא רופא. תארו לעצמכם, אם כל אחד שהיה בא לו להרגיש רופא היה תולה שלט מחוץ לדלת ביתו ומתחיל לרשום תרופות. המצב שלנו היה אז קשה, קשה מאוד.
אז למה אנחנו קוראים פוליטקלי קורקט? לפי עקרונות התקינות הפוליטית יש לומר:
"אדם מבוגר" או "קשיש" ולא "זקן",
או אתם מכירים את אלו שאומרות: "בן זוגי" ולא "בעלי",
"מאותגר שכלית" ולא "מפגר",
"קטן קומה" ולא "גמד",
"מלא" ולא "שמן" וכו'. או כמו שחמותי נוהגת לומר באהבה על בנה הוא לא שמן הוא פשוט דחוס…
נו טוב דוגמאות יש למכביר,בעצם גישת התקינות הפוליטית מתבססת על רעיון השיח, לפיו השפה מעצבת את המציאות החברתית מצד אחד ומושפעת מיחסי כוח מצד שני.
בהמשך לרעיון זה גורסת גישת התקינות הפוליטית כי אחת הדרכים להשפיע על עוולות חברתיות היא בשינוי השפה ודרכה שינוי השיח. בנוסף, התקינות הפוליטית מתבססת על הנחת יסוד הקובעת כי יש יחס ישיר בין הקטגוריות הלשוניות של שפה שאדם מדבר בה, לבין הדרך בה האדם מבין את העולם וּמתנהג בו.
בתוך העם היהודי, חלק הם כהנים, חלק לוויים, ורובנו שייכים לשאר שבטי ישראל. יש לנו רופאים ועורכי דין, כהנים ונביאים.וכמובן רבנים וצדיקים וכאלה שהם בבחינת מקובלים…
האתגר של אלה שמחזיקים בעמדה גבוהה אמיתית ולגיטימית היא לשמור על ההבחנה שלא תתפורר ותיצור פירוד פילוג או חלילה מחלוקת. בְּכמה מילים נקיות ויפות אבל אמיתיות ונכונות לגמרי המשקפות את המציאות ונאמרות באהבה וּבקירוב לבבות נוכל ליצור כאן אהבה אחווה ושלום ביננו !!!
עד כאן המאמר של הרב יוסי גולדמן המשמש כשליח בקהילה היהודית ביונהסבורג, דרום אפריקה. הוא רב מכובד בקהילה המקומית, ויושב-ראש האגודה הרבנית של דרום אפריקה.