נאמר בפרשה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה".
רבותינו זכרונם לברכה אמרו אין 'והיה' אלא לשון 'שמחה'. ומבאר רבינו האור החיים הקדוש שהתנאי להשיג ולשמוע את התורה, זה רק על ידי לימוד התורה בשמחה. וזה פירוש הפסוק 'והיה' מרמז על השמחה. 'עקב תשמעון' – רק באופן זה תשיגו לשמוע ולהבין את דברי התורה הקדושה.
ומוסיף רבינו הקדוש ומחדש, שהטעם שאבל אסור לו ללמוד תורה בימי אבילותו, וכן בתשעה באב שאסורין אנו בלימוד תורה, כי במצבים האלו אי אפשר להיות בשמחה, ובלי שמחה אסור ללמוד תורה.
עוד באתר:
מצד שני, יש בלימוד התורה וקיום המצוות, סגולה להביא את האדם לידי שמחה, וזה חלק מהשכר של המצווה שהאדם נעשה שמח, וכשאדם נעשה שמח הוא מקיים בכך מצוה, כי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.
ובזה מסביר רבינו הקדוש את דברי המשנה במסכת אבות 'שכר מצוה – מצוה', שהשכר של המצוה היא, שהאדם בא לידי שמחה שהיא מצווה בפני עצמה.
[אור החיים עקב פרק ז פסוק יב]
–
זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל
