הקבלה שקיבל על עצמו האור החיים הקדוש לפני שכתב את ספרו

ריבוי בתאוות עולם הזה – פוגעים בתאוות וחשק התורה והמצוות

רבינו האור החיים הקדוש כותב בפרשתינו, שאם האדם כוסף ורודף אחרי תאוות העולם הזה, הרי הוא מוכר את נשמתו הרוחנית לכוחות הטומאה הנקראים 'סטרא אחרא', והוא שבוי בידם חס ושלום.

ובזה מפרש רבינו הקדוש את הנאמר בתחילת הפרשה 'כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. שזה מרמז על מלחמת היצר, שאם הוא רואה את הנשמה שהיא 'יפת תואר' שנשבתה ביד היצר הרע, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא 'וגלחה את ראשה, ועשתה צפרניה' להתנתק מהמותרות ומתאוות עולם הזה, שהשערות והצפורניים מסמלים עליהם.

עוד באתר:

צפו

אחרי הביקור במפקדה: רה"מ בהסכם גג בקריית גת

חיים שער

לקראת העצרת

"העדשה של הדור החרדי": שוקי לרר חושף סיפורים

אפי סקקובסקי ומני וקשטוק

יום אחרי

"אני ממש לא יודע איך הח"כים החרדים העזו להגיע לעצרת"

משה אוסדיטשר והרב רמי באבד

צפו ותתחזקו

החטוף בקריאה מרגשת: "שנתיים חלמתי להניח תפילין"

פנחס בן זיו

ויחד עם זאת, חייב האדם להתחזק בלימוד התורה בבית המדרש שהוא נקרא 'ביתך' העיקרי של האדם.

ובדרך זה מפרש רבינו הקדוש, גם את מה שנאמר בהמשך הפרשה 'וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף' שלא ימכור את הנשמה באמצעות כיסופים לתאוות עולם הזה, אפילו הם תאוות המותרות מבחינת ההלכה.

ובפרשת בהר מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ'. שעל ידי כיסופים לתאוות עולם הזה, אדם גורם שיכנס בו ארס החטא, והרי הוא נשוך מנחש הקדמוני, הוא יצר הרע.

וזה לשון קודשו: 'אֶת כַּסְפְּךָ' הם הדברים שהאדם כוסף בעולם הזה לדברים הנדמים, 'לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁך', כי כשאדם משלים תאוות נפשו הבהמית, ומטעים רוחו מכיסופיו, הוא נשוך בזה ומטיל בו ארס החטא. ואמר 'וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ' פירוש, אפילו 'אָכְלֶך', שהוא דבר שהורשית לאכול, לא תרבה בו, כי כשאדם הולך אחר גרונו ויטה גבול התאוה שבו למותרות, בזה יחשיך אור הנפש, כי כשזה קם זה נופל, כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני, והוא מאמר הכתוב (משלי יג כה) 'צדיק אוכל לשובע נפשו', לא להנאת ההרגש. עד כאן לשון קודשו.

ובהקדמת רבינו לספרו הקדוש 'אור החיים' מעיד רבינו הקדוש על עצמו, שקיבל על עצמו כמה קבלות לפני שכתב את ספרו הקדוש, ואחד מהם, שהתנזר מכל תענוגות של העולם הזה, כדי שיזכה לכוין לאמיתה של תורה.

וזה לשון קודשו: 'לְהַרְחִיק דִּבְרֵי חֹל וְתַעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֵם הַדְּבָרִים הַפּוֹגְמִים מֵעִקָּרָם, וּפוֹגְמִים פְּגִימַת בָּשָׂר אֶת הַמָּתוֹק, וְלֹא יָאִירוּ שְׁבִילֵי פֵּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה מִמְּקוֹר הָאֱמֶת, וְאִם יָאִירוּ יִהְיוּ כֶּסֶף סִיגִים'.

ובספרו 'ראשון לציון' מאריך רבינו הקדוש לבאר, 'כי תחילת פיתוי היצר לאדם, הוא שצריך לאכול ולשתות ולהתענג בתענוגי בני אדם כדי שיהיה לו כח ללמוד תורה, וכל עצתו של היצר הרע, תכליתה היא לחזק בו כוחות הגופניות ולהגביר בו החומר, ואחר זאת כאשר מתגבר בו ליחות הגוף, הדבר מובן כי יחלש כח הרוחני, וגוף האדם ותגבורת הכלים הגופניים, הם כלי מלאכתו של היצר הרע, שבהם יעשה מלאכתו להתגבר על הנשמה במהרה'.

[אור החיים כי תצא פרק כא פסוק י]

בשורות טובות לכל בית ישראל

זכות הדברי תורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל