השר אמיר אוחנה חושף את השיחות מול היועמ"ש והמידע על ההדלפות

השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה התייחס היום (שני) לנושא ההדלפות בתיקי ראש הממשלה לאחר ההמלצה של נשיאת העליון לפרקליטות לפתוח בבדיקה בפרקליטות על ההדלפות. השר אוחנה חשף לראשונה את מה שקרה בתוך משרד המשפטים, את השיחות מול היועמ"ש לפתוח בחקירה, ואף שקיבל מידע מודיעיני אמין על כתבים שמקבלים ישירות הדלפות מהפרקליטות מנדלבליט לא טרח לפתוח בחקירה כפי עדותו של אוחנה.

וכך כותב השר אמיר אוחנה: דו שיח מעניין מאוד התפתח היום בין נשיאת ביהמ"ש העליון השופטת חיות לבין נציג היועמ"ש, ורציתי לשפוך עליו קצת אור מהצד שלי כשר משפטים לשעבר.

על פי הדיווחים, אמרה השופטת חיות לנציג היועמ"ש את הדברים הבאים:

"פעם אחר פעם כשמגיעות עתירות על חקירת הדלפות אנחנו מביעים מורת רוח קשה, אלה לא אירועים נדירים, שאפשר לומר לגבי כל אחד שאפשר לשקול. אבל יש כאן תופעה מדאיגה שהנזקים בגללה לא חלוקים אפילו על ידיכם. וזה פוגע בתביעה, שלא לדבר על הפגיעה בעותרים ובהליך שמתנהל. זה מתהפך עליכם. זה פוגע גם בכם, זה פוגע באמון הציבור, האם לא הגיע הזמן לעשות מעשה ולחקור?

"…יש לנו קושי עם העובדה שההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה היא לא לעשות כלום. לו הייתם או אומרים שעשיתם משהו, שצמצמתם מעגלים, שעשיתם בדיקה, משהו על איזשהו ניסיון, לפני שאומרים שאין תוחלת בחקירה או שהיא כזו שלא כדאי לעשות אפילו פעולה אחת. כשלא עושים כלום, יש לנו קושי עם זה. ההצעה שלנו היא שתשקלו לקיים בדיקה מקדמית להדלפת קלטות השמע״.

נזכרתי בשיחות הלא מעטות שקיימתי עם היועמ"ש על סוגיית ההדלפות.

שוב ושוב פניתי אליו וביקשתי שיטפל בסוגיית ההדלפות. הוא תמיד השיב שגם בעיניו זה חמור, והוא הורה לאנשיו לחדול מכך.

"אז הורית. ומה קרה מאז? נפסקו ההדלפות?" השבתי.

עשה מעשה – אמרתי. הורה על חקירה. היו עשרים איש בחדר שממנו יצאה הדלפה? שיבדקו בפוליגרף.

למה מה שטוב לאנשי המוסד, השב"כ, אמ"ן והמשטרה – שכולם עוברים פוליגרף – לא טוב לפרקליטים? במה דמם סמוק יותר?

לא מעוניין בפוליגרף? בדוק את פלטי השיחות שלהם. אם מי מהם התקשר בסמוך למועד הפרסום לעיתונאי (ובשל תחושת החסינות לא טרח אפילו לעשות זאת באמצעים חלופיים הקשים יותר לאיתור) – הוא המדליף, או לפחות יש לנו קצה חוט שממנו אפשר להתחיל.

הוא היה מבועת מעצם הרעיון. שפרקליטים מורמים מעם יבדקו כך? חלילה.

אז מה בכוונתך לעשות, אם כן?

אין מה לעשות. זה תמיד הגיע ל"אין מה לעשות".

ואז הגיעה אלי פיסת מידע מעניינת, וכאן – אני מספר את המידע, אך כל השמות יוותרו שמורים במערכת, לפחות לעת עתה:

אדם בכיר מאוד, ישר ללא דופי, שאין לפקפק באמינותו, מספר לי כך: אחד מכתבי המשפט, מאלה המשמשים כדוברי המערכת, נשאל על ידי חבר משכבר הימים – מאיפה אתה מקבל את המידע שלך, אתה הרי מפרסם דברים שקרו בפרקליטות בחדרי חדרים?

וכך השיב השופר, שכנראה חיסיון עיתונאי הוא לא הצד החזק שלו: אני מקבל זאת ישירות משני גורמים – האחד, X, בכיר מאוד מאוד בפרקליטות, והשני – Y, מקורב מאוד מאוד ליועץ המשפטי לממשלה. כזה שלא זז ימינה – שמאלה בלי אישורו.

כך, פשוט ולעניין.

באחת ההזדמנויות הבאתי את הדברים, בלי להסגיר את אומרם כמובן – אך כן עם השמות X ו-Y, בפני היועץ.

הנה – ביקשת קצה חוט – קיבלת. עכשיו תקיים חקירה?

התשובה המדהימה – אם יהיו ראיות מוצקות – אורה על חקירה.

"איך תהיינה ראיות מוצקות אם לא תורה על חקירה?! מה אתה מצפה, שאאזין בניגוד לחוק לאנשים? שאשלח חוקרים פרטיים אחרי עובדיך?"

וכך, רבותי, מתקיימות ההדלפות הלא חוקיות (עד 3 שנות מאסר לכל עבירה) מהפרקליטות, באין מפריע.

סליחה שהפרעתי לשלטון החוק" מסיים השר אוחנה את עדותו המדהימה על ההתנהלות שלו כשר משפטים מול היועמ"ש אביחי מנדלבליט בבקשת פתיחת חקירה על ההדלפות.