"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב".
רבינו האור החיים הקדוש מבאר שהפסוק המשיל את התורה למטר. והטעם, כשם שאי אפשר לחיות בלי גשמים, כך אי אפשר לחיות בלי התורה הקדושה. ואם אדם לא ילמד תורה, יכול חס ושלום לגרום לעצמו 'יערוף', כלומר לשון עגלה 'ערופה', ה' יצילנו.
והמשיך הפסוק והמשיל את התורה, גם ל'כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב' ש'שעירים' הם טיפות קטנות שיורדות על 'דשא', ו'רביבים' הם טיפות גדולות שיורדות על 'עשב'.
עוד באתר:
ומלמדת אותנו התורה, שאין הקדוש ברוך הוא דורש מהאדם בלימוד התורה יותר מכפי יכולתו. ומי שלמד את כל התורה חוץ מ'מעשה מרכבה' יהיה עליו תביעה בעולם העליון מדוע לא עסק ב'מעשה מרכבה'.
לעומת זאת, יהודי שלא יכל ללמוד יותר מפסוקי תורה או משניות לא תהיה עליו תביעה, כי הקדוש ברוך הוא דורש מכל אחד רק כמה שהוא מסוגל להכיל ולקבל.
ויש בדבר הזה הקלה והחמרה. הקלה' – למי שלא יכול יותר, ו'החמרה' – למי שהיה יכול יותר, למרות שלמד הרבה, יקבל עונש על מה שלא למד.
[אור החיים האזינו פרק לב פסוק ב]
