וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:
רבינו האור החיים הקדוש שואל שאלה עצומה. הרי גם אצל אברהם אבינו נאמר 'וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד'. ומדוע הקפיד ה' רק על צחוקה של שרה אמנו, ואילו על הצחוק של אברהם לא הקפיד?
ומביא רבינו הקדוש שבתרגום אונקולוס מצינו שינוי בתרגום המילה 'צחוק'. שאצל אברהם אבינו מתרגם לשון שמחה. ואילו אצל שרה אמנו מתרגם לשון צחוק וחיוך.
עוד באתר:
ולפי זה מובן, שאברהם אבינו צחק ושמח, ואילו שרה אמנו חייכה וזלזלה.
אולם רבינו הקדוש אינו מסכים לחילוק זה, ושואל בלשונו הקדושה: 'על מי סמך הקדוש ברוך הוא להבין שני פירושים משונים בתיבה אחת'?
ולכן מבאר רבינו הקדוש בפירוש מאיר ומתוק, שה'צחוק' של שרה אמנו גם היה צחוק של שמחה והודאה להשם יתברך, וכמו שמצינו אצל אברהם אבינו שצחק מתוך שמחה, והטעם שהקפיד ה' על צחוק שרה אמנו ולא על צחוקו של אברהם אבינו, כי שרה אמנו שמחה רק לאחר שחזר להיות לה אורח כנשים, ולא היתה לה שמחה שלימה רק לאחר שראתה סימנים לישועת ה'. מה שאין כן אברהם אבינו, שמח והודה להשם יתברך על הישועה קודם שהגיעה הישועה בפועל לידו.
ובפרשת לך לך כתב רבינו הקדוש על הפסוק 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה'. שאברהם אבינו החשיב ברכת הקדוש ברוך הוא כאילו כבר הגיעה לידו, ולכן הפקיד בחזרה את הברכה אצל הקדוש ברוך הוא, שלא תקלקל מחמת חטאיו.
[אור החיים וירא פרק יח פסוק יב. פרק טו פסוק ו]
