עם הצטרפות 'סער 6: חיל הים עובר מלחימה בים ללחימה ימית ביבשה

זה יקרה בדיוק בעוד שבוע, כאשר ספינת 'סער 6' החדשה מדגם 'מגן' תצא לדרך ממספנות קיל בגרמניה לנמל הבית בחיפה.

הצורך בספינה גדול. אפילו עצום. לפי כל החישובים והצרכים, חיל הים זקוק ל-21 ספינות תקיפה והגנה מסוגי נירית וסער. כיום יש בחיל 8 נוריות ו- 3 סער (5) המשייטות בים כבר 15 שנה. גם כאשר תגענה 4 ספינות סער 6 החל מהשבוע הבא ועד סוף השנה הבאה יהיו בידי החיל 15 ספינות. הרבה פחות ממה שצריך.

המטרה המרכזית של הספינות הוא בהתמודדות עם האיומים החדשים. אם בעבר המלחמה הימית היתה רק בים, במלחמות החדשות המלחמה היא מול היבשה. טילי החוף ים שבידי האויב ובמיוחד טילי השיוט המדוייקים הם בעיקר הצורך המבצעי. זאת כמובן לצד ההגנה על האסדות והמאגרים.

מפקד זרוע הים, האלוף אליהו שרביט אומר לנו "משימת ההגנה על המים הכלכליים והנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל בים היא המשימה הביטחונית המרכזית. מדובר בנכסים חיוניים לרציפות התפקודית של מדינת ישראל והיכולת להגן עליהם היא קריטית. הצורך הביטחוני בהגנה על המים הכלכליים הוא מובהק. אופן ההגנה המיטבי
על מרחב זה ועל הנכסים המצויים בו הוא ספינות, וסערי ה-6 הן מענה מצוין ומדויק לצורך המבצעי".

הסיפור מתחיל כבר בשנת 2012. על רקע גילוי מאגרי הגז תמר ולויתן, זוהה בצמרת משרד הביטחון הצורך בהגנה על נכסים אלה וברכישת ספינות טילים חדשות. בשנת 2013 נקבעה "החלטה ב'53 "בקבינט הביטחוני, לפיה צה"ל יקבל את האחריות על הגנת מאגרי הגז הטבעי במים הכלכליים של מדינת ישראל. באותה השנה אושרה בממשלה הצעה לרכישת ספינות טילים חדשות, אשר ייעודן יהיה הגנה על נכסיה האסטרטגיים הימיים של מדינת ישראל.

כיום, כ-70% מהחשמל במדינת ישראל מיוצר מהגז הטבעי אשר מופק באמצעות האסדות. אסדות הגז מהוות מטרה אסטרטגית לפגיעה ומספיקה פגיעה אחת של טיל חוף ים או ירי תמ"ס כדי להוביל להשבתה של אסדת גז, וכתוצאה מכך ייצור החשמל במדינת ישראל יפגע בצורה משמעותית. לכן ישנו צורך כה משמעותי בספינות הסער 6.

מדינת ישראל מפעילה כיום 2 אסדות ומאגרי גז גדולים. 'ליוויתן' מול חוף נחשולים ו'תמר' מול אשקלון. לצד שתי אלו עומדת בים ספינת גט"ן (גז טבעי נוזלי) לשעת חירום. על אלו צריך להגן. בימים אלו מתקיים דיון על אסדת גז נוספת
מול חופי צור במים הכלכליים של ישראל מאגר 'כריש'.

הציוד על הספינה מרשים. למעלה מ-90% ממערכות הלחימה של ספינות הסער 6 הן מערכות לחימה ישראליות, "כחול-לבן".

בפועל זו אמירה שכשהספינה מגיעה ממספנות "קיל" שבגרמניה היא מגיע ללא מערכות הלחימה הייחודיות. כך בשנה וחצי שלאחר הגעת הספינה ארצה, בצה"ל יתמודדו מול אתגר מורכב, והוא מבצוע מלא של הספינה והכנתה לפעילות מבצעית. מדובר בתהליך ארוך אשר כלל תכנון דקדקני, בנייה מקצועית ומבצוע ארוך ומורכב

כדי להבין עד כמה עוצמתית היא הספינה יותקנו עליה עשרות מיירטים כולל מערכת מכ"ם אדיר, כיפת ברזל ימית וטילי ברק 8, המסוגלים להגיע לטווחים רחוקים יותר, בעלי גמישות משופרת ובעלי יכולת התמודדות טובה יותר כנגד איומים מתקדמים.

לכל ספינות סערי ה-6 יהיו אמצעים לגילוי מטרות אוויריות ומטרות שטח, יכולת נשיאת מסוק בינוני כדוגמת סי-הוק: מסוקי הסי-הוק החדשים שישמשו את ספינות המגן יהיו עוצמתיים, ויוכלו לפעול בטווחים רחוקים ולאורך זמן רב (כ-2000 שעות ים בשנה, למשך כ-30 שנים).

חיל הים השתנה. המשימות גדלו בהרבה. על חיל האויר לפי פרסומים זרים לפחות שומעים רבות על תקיפות בסוריה ובאזור. על חיל הים שומעים פחות. המציאות מלמדת שאחת לשבועיים שלושה הם מבצעים פעולת שטח עמוקה גם במרחק של 1500 ק"מ ממדינת ישראל. כל זאת לצד נוכחות רוסית באזור עם מכ"מ חדש והאיומים רק גוברים.

אבל לא רק סיפור האסדות טמון כאן. צריך להבין כ-98% מכלל הסחורות אשר מגיעות אלינו, מובאות לארץ באמצעות ספינות סוחר. פגיעה או איום על נתיבי המים ישביתו את צי הסוחר ארצה. דוגמא לכך חווינו בלבנון השניה. הצורך בשמירה על נתיבי שיט פתוחים הוא משימה בפני עצמה.

בחיל הים יודעים לקבוע בוודאות של מאת האחוזים שכל תהליך הרכישה היה מקצועי וטהור ומותאם לצרכי הביטחון של ישראל. על שאר הפרטים הם מסרבים לדבר. אנשי הדממה הם כונו בעבר. השם הזה נכון גם להיום. מתחת ומעל לפני הים כלל וכלל לא שקט.