עונש- תוצאה שקולה והגיונית של המעשה
שבת אחת בצהריים, בחוץ חם וחמסין, דודי בן ה 7 נמצא באחד ממצבי הרוח שלו ומתעקש לצאת החוצה לשחק בגינה. אמא מציעה לו לשחק בבית יחד עם שאר האחים משחקי קופסא, אבא מציע לספר לו סיפור. אך רעיונות אלו שלרוב דודי אוהב לעשות, נדחות על ידו היום. אבא ואמא מנסים לדבר להיגיון של דודי אך ללא הצלחה. דודי מתרגז, בוכה, מתגרה באחיו ומציק לאחותו במשחק שלה. כל רגע ורגע דודי ממציא משהו אחר שמטריד ומציק לכולם.
אבא מחליט לעשות לזה סוף ובטון תקיף (ולא תוקפני) הוא מורה לדודי להיכנס לחדרו " כנס לחדרך מיד. כאשר תרגיש כי אתה מסוגל לשלוט בעצמך אתה רשאי לחזור".
עונש זה הוא דוגמא לתוצאה הגיונית ומתקבלת על הדעת, הנובעת מן ההתנהגות של דודי. משמעו של עונש זה הוא "אין אנו יכולים להרשות לך שתפריע לנו בהתנהגותך השלילית והעיקשת (ויהיו המניעים אשר יהיו) ואתה מתבקש לעזוב את המקום, עד שתרגיש כי אתה יכול לחזור כבן אנוש נבון, ואז נקבל אותך בזרועות פתוחות".
דודי בן ה6 מסוגל לתפוס את הרציונל שבעונש גם אם לא באותו רגע אלא רק לאחר שיירגע.
זכרו שמטרת העונש היא לחנך את הילד להתנהגות תקינה ולכן, עונש יעיל הוא זה הנובע כמסקנה שקולה והגיונית מן המעשה עצמו.
עונש- במידה סבירה שהילד יכול לעמוד
נניח שהאב היה מורה לדודי "כנס לחדר עד סעודה שלישית" . זהו עונש בלתי סביר לילד. מה קורה לילד זה בשהותו בחדר שעות רבות? ילד זה מאבד את הלמידה מהעונש, ובמקום להתחרט על מעשיו, בזמן הרב שיש לו, הוא עשוי לרקום בדמיונו מעשי נקם.
כלומר, אם העונש הוא קיצוני , תוצאותיו לא רק שאינן מועילות, הוא עשוי להגביר את הרגשות הקיפוח של הילד ויעורר בו תחושות עוינות , חרדה ונקמה. לרוב הילדים אפילו חצי שעה עשוי להיות פרק זמן ארוך מדי להרהורי תשובה וחרטה.
יתירה מכך, כל עונש גם מתון ביותר, מאבד מהשפעתו אם הוא מתמשך תקופה ארוכה מידי.
עונש- המעצים את יכולת השליטה והבחירה
כללית, מומלץ לא להגביל את העונש בזמן או בגורם חיצוני אלא להתנות בהתנהגות עצמה. בדוגמא הראשונה שבה האב מתנה את הישארות דודי בחדר עד שירגיש שהוא שולט בעצמו, הוא משאיר בידו של הילד מידה מסוימת של בחירה. כלומר ברגע שדודי ירגיש שהוא שוב מסוגל לשלוט על התנהגותו , הרשות בידו לחזור לחיק המשפחה. באופן זה, דודי מתחיל לתפוס ולהפנים כי התנהגות שלו קשורה ליכולת שליטה עצמית ומסוגלות לשליטה עצמית קשורה לבחירה אישית שלו. יש לחנך את שאר בני המשפחה כשהילד בוחר לחזור אליהם , יש לקבלו בברכה וכאחד שעשה תשובה ואין להזכיר חטאיו.
המעשה הוא העונש עצמו
יש מעשים שילדים עושים ומיד נבהלים ממעשיהם ומתמלאים רגשות אשמה. למשל, ילד בן 4 שזרק צעצוע ופצע את מצחו של חברו. זה המקום שהורים צריכים להיות רגישים וקשובים – מצד אחד אין כמובן להתיר את המעשה "לא נורא", ומצד שני לא להוסיף לו על רגשות הפחד והאשמה. במצב זה לעודד את הילד לספר לכם על מה שבליבו- לשתף אתכם במה שקרה , בחששותיו לגבי הילד השני, בחרדותיו לעצמו מבלי חלילה להקניטו על כך. שיתוף הילד אתכם מאפשר לו לעשות עיבוד רגשי ומוסרי למעשה.
סוף מעשה במחשבה תחילה
יעילותו של עונש זה או אחר תלוי בסופו של דבר במערכת היחסים שבין הילד להוריו. הורים שממשיכים לטעון " שום דבר אינו עוזר, הילד עושה מה שרוצה" או הורה שמוצא עצמו עסוק רוב הזמן בבעיות התנהגות ומשמעת, או שלילד מסוים יש בעיית משמעת תקופה ארוכה- ככל הנראה לא יספיק שיפור המשמעת וצורת הענישה בלבד, אלא בחינת יחסי הורים-ילד. כלומר, על ההורים לבדוק מה מפריע ליחסים בין הילד המסוים להוריו, לבחון את התמונה הכוללת יותר כי בעונשין לא יגאלו.
ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת במבוגרים וילדים- פסיכותרפיה אישית , זוגית והדרכת הורים. קליניקה פרטית באלעד ובירושלים.
מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. מרצה לציבור הרחב בנושאי יחסים במשפחה ובריאות נפשית ומנהלת את הפורום "פורטל הנפש" שבאתר בחדרי חרדים.
אתם מוזמנים להמשיך לשלוח שאלות ותגובות לכתובת [email protected] או לנייד 052-6346334
