אחד הנושאים העיקריים בפרשה הוא המאבק בין יעקב למלאך, לנצי"ב (רבי נפתלי צבי יהודה ברלין בספרו העמק דבר) פרשנות ייחודית לסיפור זה; השורש א,ב,ק מופיע פעמיים בתיאור הקרב בין יעקב והמלאך: "וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ…. וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ".
הנצי"ב מסביר שבעצם היו שני קרבות, המלאך נאבק עם יעקב, וכאשר המלאך היה מוכן לעזוב את יעקב, יעקב הוא שחזר להיאבק ולא נתן למלאך ללכת. זו הסיבה שיעקב נענש ונפגע בגיד הנשה. מה בעצם הסיבה לכך?
יעקב לא השתמש במידת השלום, ליעקב הייתה את מידת השלום אבל במקרה הזה היא לא הייתה ניכרת, כלל גדול הוא שכשאדם עושה מעשה טוב, הדבר הופך להיות טבע שני לו ולכן כאשר הוא לא עושה כדבר הזה הקב"ה מעניש אותו. ומדוע נענש יעקב דווקא בגיד הנשה?
עוד באתר:
בדברי הנצי"ב על המילים "בגיד הנשה" כותב הנצי"ב : שלא יהא אדם קשה כגיד (מסכת תענית פ״ג) לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז:
כלומר – אדם צריך להיות גמיש כמו הקנה, להיות מסוגל להשתנות. יעקב נענש בגלל סטייה ממנהגו, ובגלל שהוא היה נוקשה וחזק מדי, מכיוון שהוא היה "קשוח כגיד" הוא נענש בגיד.
הספר 'בניין שלמה' (הרב שלמה הכהן מווילנא) מצטט את הזוהר הקדוש שאומר שיש 365 גידים באדם, כל גיד כנגד יום בשנה וגיד הנשה היה כנגד יום תשעה באב- יום חורבן בית המקדש.
הגמרא בבא מציעא אומרת שירושלים חרבה בגלל ששפטו כדין ולא לפנים משורת הדין, אדם יכול תמיד להיות נוקשה ולהגיד שהוא פועל על פי החוק, אבל התורה רוצה שנחיה "לפנים משורת הדין". הדור של חורבן הבית לא עשו זאת, לא היה להם החסד או החמלה שהיו אמורים להיות להם.
אנחנו פונים למנהיגים הפוליטיים כיום, שימצאו ביניהם חסד וחמלה בתקופה הקרובה ושינהגו לפנים משורת הדין, כדי להגיע לשלום ואחדות ביניהם לטובת עם ישראל.
הרב אליעזר שמחה ווייס
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
