רבינו האור החיים הקדוש כותב בפרשתינו הרבה בעניני הגאולה העתידה, ונצטט רק את סיום דבריו הקדושים בפסוק 'עד כי יבא שילה'. וזה לשון קודשו: 'עד כי יבא שילה, שאליו אנו מקוים יום יום ציפינו לישועה'.
ובפרשת פנחס נאמר 'וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי' ורבינו הקדוש מוצא בזה רמז, שצריכין ישראל להצטער בשביל המשיח ולקוות לישועתו, וזה כוונת הפסוק 'ויהיו בני יהודה'. ש'ויהיו' לשון צער 'וי- היו', לשון צער, שכל משפחות ישראל צריכים להצטער בשביל משיח, 'לשלה משפחת השלני' – מרמז לגואל המשיח הנקרא 'שילה', אשר יבוא לגאלנו.
בפרשת מצורע ובפרשת בלק, כותב רבינו הקדוש שצריך לבקש כל יום בתפילת שמונה עשרה, במילים 'ולישועתך קוינו כל היום' על משיח בן יוסף שלא יהרג במלחמה.
עוד באתר:
וזה לשון קודשו: 'משיח בן אפרים ימות במלחמה ראשונה, שיהרגנו רומילוס, כאומרם ז"ל, אבל אם ישראל יהיו כולן צדיקים שבשם 'ישראל' יתכנו, אז אפילו אותו שבט שהוא משיח הבא מאפרים, תהיה לו תקומה לפני אויביו, ולא יהרגנו רומילוס. ותמצא שציוו גדולי ישראל לכוון בתפלתינו כשאנו אומרים לישועתך קוינו, לבקש רחמים על משיח בן אפרים שלא יהיה נהרג במלחמה'.
[אור החיים ויחי פרק מט פסוק יא. מצורע פרק יד פסוק ד. בלק פרק כד פסוק ז]
