נאמר בפרשה: וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:
שואל רבינו האור החיים הקדוש שלכאורה מיותר לכתוב פעם נוספת 'מן העבודה' שהרי מובן שהם צעקו מצער העבודה?
ומפרש רבינו הקדוש שבפעם השנייה אומרת התורה את הסיבה ששוועתם עלתה לה', כי הייתה 'מִן הָעֲבֹדָה' שהיא תפילה בעת צרה, שאז התפילה היא באמת מעומק הלב, בידיעה ואמונה שרק הקדוש ברוך הוא יכול לעזור, ואז התפילה מתקבלת ביותר.
עוד באתר:
וכן אומר דוד המלך בספר תהלים 'מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ'. כלומר, מכיוון שקראתי מן המיצר בכוונה אמיתית, לכן מיד ענני ה'.
וכך נאמר אצל יונה הנביא במעי הדגה 'וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹקיו מִמְּעֵי הַדָּגָה, וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה' וַיַּעֲנֵנִי'. כלומר, מכיון שקראתי מצרה, לכן 'ויענני'.
ומוסיף רבינו הקדוש, שהתפילה הגיעה בעצמה ישירות להקדוש ברוך הוא, שלא כמו תמיד, שהמלאכים הם המביאים לפניו יתברך את התפילות.
ובזה מפרש רבינו הקדוש באופן נוסף את המילים 'מן העבודה' שהצעקות באו אליו ישירות בלי הפסק מן העבודה, ישירות, ללא שיעבור ויובא דרך המלאכים.
ובהמשך מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי'. וזה לשון קודשו: לצד שיש הדרגות בתפילות המוגשות לפני הנעתר, יש מהם שמביאין אותם משרתי עליון ומגישים אותם לפניו יתברך, ויש מהם שהם מעולים שיש בהם כח שאין צריכין אמצעי להגיעם לפני הבורא אלא הם מעצמם ניגשים לפניו, לזה אמר 'באה אלי' פירוש, בלא אמצעי. עד כאן לשון קודשו.
[אור החיים שמות פרק ב פסוק כג. פרק ג פסוק ט]
