הרג הנער אהוביה ז"ל: עיתונאי זומן לחקירה לאחר שקיבל את גרסת הבלש

אחד מבלשי ימ"ר ש"י שהיה מעורב בתאונה עם רכבם של הנערים במהלך המרדף בבנימין, במהלכו נהרג הנער אהוביה סנדק ז"ל, נעצר ע"י מח"ש לאחר שנתן את גרסתו לאירוע באמצעות עורך דינו לעיתונאי קלמן ליבסקינד. בתגובה למהלך, מח"ש זימנה לחקירה את העיתונאי קלמן ליבסקינד.

ממח"ש נמסר: בעקבות פרסומים שונים בעניין העיתונאי קלמן ליבסקינד, הרינו להבהיר כי הנ"ל לא זומן לחקירה במח"ש כחשוד, ואיננו חשוד בעבירה כלשהי. עדותו נתבקשה לצורך הבהרת עניין נקודתי שעלה בחקירת מח"ש, ובהמשך להתפתחות נוספת בחקירה עדות זו בינתיים התייתרה ואיננה נדרשת עוד.

בנוסף עדכנו כי השוטר שנחקר בחשד לשיבוש מהלכי משפט שוחרר בתום חקירתו בתנאים מגבילים.

עוד באתר:

בחתונת נכדתו

האדמו"ר התייחס למצבו הרפואי: "לנצל כל רגע בעולם"

נתי קאליש

דתנו רבנן

הראש"ל בשיעורו: "ידליק נרות חנוכה ויברח מהבית"

פנחס בינדר

התקרית בסוריה

הכדור חדר לאפוד ונעצר בלב: צפו בנחיתת המסוק ברמב"ם

פנחס בן זיו

רשמים מישראל

האדמו"ר בביקורת על הבחורים בישראל: "הפקרות מוחלטת"

נתי קאליש

נציין כי עד לרגע זה המשטרה לא שחררה תיעוד וידאו ממצלמות הגוף של השוטרים מהתאונה הקטלנית. רכבם של הבלשים נראה עם סימני נגיחה. שלושת הבלשים לא נקראו לחקירה במשך 3 ימים לאחר התאונה ובכל הזמן הזה לא נאסר עליהם לשוחח מחשש לשיבושי חקירה ותיאום עדויות.

מנגד המשטרה עצרה את חבריו של הנער ואף היו עם אזיקים בבית החולים ומשם נלקחו לחדר החקירות. המשטרה בעצמה חקרה את הנערים למרות ששוטרים מעורבים בפרשה הכואבת. נבחרי הציבור דרשו להקים גוף חיצוני שיבדוק את התאונה הקטלנית.

חלק מעדותו של הבלש רס"ר ב' כפי שפרסם קלמן ליבסקינד ב'מעריב': "נוסעי הרכב החשוד, שניסו לברוח, ידעו בבירור שהמשטרה אחריהם וכורזת להם לעצור. אחרי זמן קצר הדבקנו את הבלש שנסע לפנינו, והגענו לנסיעה במקביל אליו. מדי פעם מישהו מאיתנו ניסה לעקוף את הרכב החשוד, שנסע בכוונה בזיגזג כדי לא לתת לאף אחד מאיתנו לעבור.

אחרי כמה ניסיונות, הצלחנו להתחיל לעקוף אותו מצד שמאל. בשלב הזה, תוך כדי שהוא מזגזג מימין לשמאל, הוא פגע עם החלק האחורי השמאלי שלו בחלק הקדמי הימני שלנו. מהמכה, הרכב עם החשודים, שממילא השתולל שמאלה וימינה, איבד שליטה, עף לצד הדרך והתגלגל כמה פעמים עד שנעמד שוב על הגלגלים. אני זוכר את ה'בום' של הפגיעה, ואת הרעש מהכיוון של הרכב השני. היה ענן של אבק ואבנים וחול שעפו אלינו. אחר כך היה שקט.

לקח לי שנייה או שתיים להתעשת. יצאנו במהירות מהאוטו ורצנו לכיוונם. התמונה הראשונה שראיתי זה שני חבר'ה, שניהם הספיקו לצאת מהרכב, אחד ליד הדלת הקדמית הימנית ואחד ליד הדלת הקדמית השמאלית. זה היה נראה כאילו הם מנסים לברוח, אבל הם נראו מסוחררים. בקושי הצליחו לזוז קדימה. לא ראיתי את הרגע שבו הם יצאו מהאוטו. אני גם לא יודע להגיד בוודאות מי נהג ברכב, למרות שהגיוני שזה היה הבחור שעמד בצד של הנהג.

שניים מהחבר'ה שלנו רצו לעצור אותם. אני רצתי לכיוון החלק האחורי של הרכב. ישבו שם, במושב האחורי, שני צעירים. הם היו בהלם. נשענו אחד על השני. אזקתי אותם אחד לשני. הם רק אמרו 'מד"א, מד"א, תזמינו מד"א'.

הסברנו להם שמד"א בדרך. לפי המצב שלהם, אני לא יודע להגיד אם הם ראו את שני אלה שיצאו, ואם הם בכלל הבינו מה קרה קודם. בכל אופן, הם שתקו. לא שיתפו פעולה. חוץ מהשמות שלהם, לא אמרו כלום. לפני זה, מיד אחרי ההתהפכות, הזמנו עוד כוחות, וכאמור גם אמבולנס.

בשלב הזה, לאף אחד לא היה מושג שהיה ברכב עוד מישהו חוץ מהשניים שנתפסו בחוץ והשניים שנעצרו בפנים. כשהאמבולנס הגיע, החובש פתח את הדלת האחורית, זו שבצד של הנהג, התכופף על הקרקע, אפשר להגיד אפילו שהוא כמעט שכב על הקרקע, שם מין אלונקת עץ כזו, והוציא אותם אחד אחרי השני. אני מדגיש את זה, כי יותר מאוחר, כשמצאנו את הנער המת, זה היה במרחק של סנטימטרים מהמקום שבו החובש כרע קודם על הקרקע. ממש צמוד. בכל מקרה, כל הפינוי, עד שכולם עזבו את השטח, לקח אולי שלושת־רבעי שעה.

פתאום אני שומע את א' (אחד הקצינים – ק"ל) צועק: 'יש פה יד. יש פה מישהו'. קלטנו שיש בנאדם מתחת לאוטו. הוא היה כולו מתחת למכונית. אף אחד לא ראה אותו עד לרגע הזה. גם לא החובש של מד"א שהוציא את הפצועים מהאוטו, ממש מעליו. גם לא אף אחד מהאחרים.

חשוב להבין, עד לפני כמה דקות היו סביב הרכב יותר מעשרה אנשים. התכופפתי למטה, וראיתי את הנער. מה שהיה אפשר לראות, כשהרכב עליו. ראיתי את הראש, שהיה מונח על היד. היה מלא דם. לא ידענו מה המצב שלו. קיווינו שהוא חי. התחלנו להתרוצץ. לחשוב איך מרימים את האוטו. האוטו ממש ישב עליו.

מכיוון שלא ראינו את רוב הגוף שלו, גם לא ידענו אם הוא חי. לא ראינו שום תזוזה שלו. הוא גם לא השמיע שום קול. הזעקנו מיד תגבורת.

היה ברור שאי אפשר להגיע אליו או להוציא אותו בלי להפוך את האוטו, ולא יכולנו לעשות את זה לבד. בתוך דקות הגיעו עוד אנשים. היו שם חוקרים, אולי גם מישהו מהצבא. אני חושב שרק כשהיינו שם שבעה או שמונה אנשים, הצלחנו ביחד להרים את האוטו, ולהפוך אותו. זה היה קשה.

פחדנו גם שתוך כדי, האוטו ייפול לנו שוב עליו. ואז, כשהזזנו את האוטו, ראינו את הילד כולו. תמונה קשה. זה מחזה שלא יוצא לי מהראש. אני לא רופא, אבל כשראיתי את הצבע הבנתי. אתה תופס את הראש מול האירוע הזה, ולא קולט. שוק מוחלט. טרגדיה".