בית המשפט העליון דחה ערר שהגישו יועצי ראש הממשלה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרה נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והורה על מתן צווי חדירה לטלפונים הניידים של ארבעתם. העליון קבע כי צווי החדירה יוותרו על כנם.
כזכור, בעקבות תלונה על הטרדת עד המדינה בתיק 4000, שלמה פילבר, זומנו המבקשים יונתן אוריך וישראל איינהורן להחקר במשטרה במועדים שונים. במהלך חקירותיהם, ביקשו החוקרים לבצע חיפוש במכשירי הטלפון שלהם; משקיבלו את הסכמתם, נעשה חיפוש בטלפונים ובוצעו מספר 'צילומי מסך'. החיפוש במכשירי הטלפון נערך מבלי שהוצא צו חדירה למכשירים, וגם לא הובהר למבקשים כי הם רשאים להתנגד לחיפוש, מבלי שהתנגדות זו תיזקף לחובתם. משהבינו במהלך החיפוש, שהחוקרים מעיינים בחומרים שאינם רלבנטיים לעניין מושא החקירה, ביקשו להפסיק את החיפוש, והוא נפסק. יועץ אחר, עופר גולן התייצב לחקירה ללא מכשיר הטלפון שברשותו, ומשכך נתבקש לגשת למכוניתו בלוויית שוטר, כדי להביא את מכשירו משם; וכך עשה.
כשהסתיימו החקירות, הגישה המשטרה בקשה לקבלת צווי חדירה לטלפונים הניידים של המבקשים אוריך ואיינהורן. לאחר דיון במעמד הצדדים בבית משפט השלום, דיון שבמהלכו נחקרו נציגי המשטרה על-ידי בא כוח אוריך ואיינהורן בחקירה נגדית, הוצאו הצווים המבוקשים.
עוד באתר:
בהחלטתו, התייחס בית משפט השלום לפגמים שנפלו בהתנהלותה של היחידה החוקרת, בכך שחוקרים עיינו בחומרי הטלפון מבלי שניתן צו, וללא הודעה למבקשים כי עומדת להם זכות לסרב לחיפוש. בייחוד הודגש הפגם שנפל בהתנהלות המשטרה אל מול גולן: "הדרישה מאחד החשודים שהתייצב לחקירתו מבלי מכשיר הטלפון הנייד לחזור על עקבותיו ועוד בליווי שוטר, רק כדי לחזור לחקירה עם המכשיר, מעצימה את הפגם בהימנעות המשטרה מבקשה להוצאת צו שיפוטי. עובדה זו מלמדת על תכנית חקירה שכוונה מראש לחדירה למכשיר הטלפון (מבלי צו שיפוטי)".
ברם, חרף אותם פגמים, קבע בית משפט השלום, כי השיקולים העומדים מנגד, האינטרס הציבורי במיצוי החקירה, וחקר האמת, גוברים על הפגמים בהתנהלות המשטרה, ומטים את הכף לקבלת הבקשות למתן צווי החדירה. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי הוא נוטה לומר שגם אלמלא בוצע החיפוש המאולתר תחילה, היה מחליט על מתן צווי החדירה – "שכן התשתית הראייתית שהתגבשה באותו שלב, הצדיקה זאת […] כמו כן, ולנוכח העדויות, ברור כי מכשיר הטלפון היווה אמצעי תקשורת מרכזי בין המעורבים השונים, ומכאן חיוניות הצווים לחקירה".
לבסוף קבע בית המשפט, כי "לנוכח השלב הדיוני הנוכחי, וגם לאחר התחשבות בפגיעה בזכויות החשודים ובפגמים שנפלו בחקירה, מצאתי, לאחר התלבטות, לקבל את בקשת המבקשת לצווי החיפוש המדודים ואשר מציעים חיפוש 'כירורגי' ומוגדר, תחת פיקוח שיפוטי צמוד".
על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ובהחלטה מיום 19.11.2019 – נדחה הערר. בית המשפט המחוזי עיין בנספח סודי שהגישה המשטרה, ומצא כי "במתווה המצוי בנספח יש ללא ספק, ליתן מענה הולם באיזון שבין צורכי החקירה לבין אי-הפגיעה בפרטיות הנחקרים, או בחשיפה לנושאים שאינם קשורים לחקירה הנוכחית". עוד הוסיף בית המשפט, כי "בשלב זה, שלב החקירה, אין מדובר בקביעת ממצאים או מסמרות באשר לקבילות הראיות. נושא זה, כפי שקבע בית משפט קמא, מקומו בהליך שבתיק העיקרי, אם יהיה הליך כזה, דהיינו בניהול המשפט לאחר הגשת כתב אישום".
משנדחה הערר, הגישו המבקשים בקשת רשות לערור לבית המשפט העליון; בהחלטת השופט אלרון מיום 25.12.2019, ניתנה הרשות, והערר התקבל בחלקו.
