נפרדים בשבר גדול מזקן ראשי הישיבות הגאון הגדול הרב דוד משולם סולובייצ'יק.
הבוקר נלקח מעמנו הגאון הגדול הרב דוד משולם סלובייצ'יק זצ״ל אותו זכיתי להכיר ולהוקיר כרב המרכזים הרפואיים 'הדסה'.
בבואו מעת לעת להרפא במרכזים הרפואיים 'הדסה' הן בע"כ והן בה"צ בכל מעשיו זכיתי לראות לא רק את הגאונות השמורה לבית המדרש אלה גם את הענווה המיוחדת של האיש הגדול הזה
עוד באתר:
זוכר אני אנקדוטות רבות שהיו לי עם ראש הישיבה זצ"ל כל אימת שהגיע להדסה הייתי רץ לקראתו לקבל את פניו וכל פעם מחדש הייתי מתפעל על הענווה הגדולה המלווה את כל אישיותו ומעשיו .
זכורני כי כל אימת שהיה מגיע זיו של חיוך על פניו, פעם אחת אף אמר לי "כל פעם שאני רואה אותך בא לקראתי בביה"ח אני נרגע" באחד הפעמים בהם ליוויתי אותו למחלקת עיניים ולא רציתי שישב במסדרון עם שאר עמך בית ישראל ביקשתי מהמזכירה של הרופא כי ראש הישיבה ישב בחדרה עד שיכנס לרופא העיניים וכך ישבנו הוא משמשו ואני ושוחחנו עד צאת המטופל שהיה אצל הרופא. ואז משראיתי שעוד דקה שתיים ראש הישיבה נכנס לרופא קמתי ונפרדתי ממנו לברכה מיד שקמתי קם הרב שהיה אז בן 97 ומעלה ואמר ביידיש "הרב של הדסה יוצא צריך לקום לפניו" נחרדתי מהמעשה כיצד גדול עולם ״מעתיק השמועה״ מדורות קודמים קם בפני אדם שצעיר ממנו הרבה והכל בגלל המידות המדויקות שהיו לו לראש הישיבה כך אפשר לספר הרבה דווקא על המעשים כביכול קטנים שמראים על הגדלות האדירה " חבל על דאבדין ולא משתכחין "
