ממלונית הבידוד: תנסי את זה בבית \ מירי שניאורסון

לא מיהרתי לענות כשראיתי את שמה של רויטל על הצג. הימים הללו עמוסים מתמיד באופן מפתיע, אני לומדת ומלמדת, מתפללת ומתעמלת וכמובן מכינה תוכן להרצאות הזום שלי.

הנחתי שרויטל רוצה שאתפלל עבור מי מיקיריה או משהו בדומה, מסוג הבקשות שמקורבת מבקשת. לכן הופתעתי לשמוע כמה שעות מאוחר יותר את ההודעה: ״אני מבינה שהיית בניו יורק, שמעתי את דברי הפרשה שלך ביום שישי איך שנחת מטיסת החילוץ, הבנתי שאת בבידוד, במלונית, בירושלים הבירה, אז יש לי איזה רעיון בשבילך. אשמח לשוחח איתך, נראה לי שזה יעשה לך טוב במצבך״.

עוד באתר:

נבדק מדוע

הטיל לא יורט; דיווחים על פצועים בנתב"ג

קובי פינקלר

צפו

"וואו, איזה בום": תיעוד חדש מרגע פגיעת הטיל

פנחס בן זיו

בניגוד לצוואתו

זעם במשפחתו של הגר"מ מאזוז זצ"ל: "זו גניבה מהציבור"

נתי קאליש

אזעקות במרכז

בעקבות שיגור מתימן: מיליונים במקלטים; פגיעה בנתב"ג

אבי יעקב

חזרתי אליה בסקרנות וההצעה לא איחרה לבוא. רויטל הציפה אותי מיד בתשוקה לגלות זווית חדשות בתוך חדרי במלון הקורונה. ״אני רוצה שיהיה לך בית חמים ומואר עם נוף עכשיו, לא נחמד להיות סגורה בחדר עם עצמך, אם עושים סדר בפריים (מסגרת) מגלים עולם חדש. זאת הזדמנות לשפר מיומנות צילום וליהנות מחוויה. לקחת שולחן או כורסה או מנורה ולצלם מזווית שאת בוחרת לצלם ולהתמקד. כשמתמקדים כל ה"מיינד" נמצא באובייקט וברגע הנוכחי, ואת שוכחת מכל מה שקורה מסביב.

גם בחדר הקטן במלונית כשאת שואלת "מה כבר יפה פה?" לפעמים עדשת המצלמה, האחיזה היציבה והפוקוס על השחקן המרכזי (הכורסה במקרה שלי) והאווירה שאת יוצרת כבימאית – מסייעים לך לראות את היופי שיש מסביב בזכות עצירה והתבוננות".

כך מצאתי את עצמי ממתינה מדי יום בארבע עשר ימי ה"מחבוש" ל"סדנת הבית להשראה יוצרת עם רויטל".

כל העניין של שמחה בחודש אדר מבוסס על האמונה בבורא עולם. אם הכול מסתמך רק עליך, הרי זה ייפול יום אחד, אך הקב״ה יודע מה הוא עושה. זה מה שהוא רוצה, הוא החליט והוא מבקש מאיתנו ליצור פה בעולם הזה בית, כדי שנהיה שותפים שלו בבריאה. השותפות ממלאת בתחושה אדירה של שליחות. המטרה היא להאיר את העולם באור של תורה ומצוות עד גילוי משיח, והדרך, כלומר האמצעי, הוא השמחה.

"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" – התרומה הנדרשת מכל אחת ואחד מאתנו היא עבור בניית המקדש, החובה היא על כולנו, השראת השכינה תלויה דווקא בנדבתו של כל אחת ואחד.

אז מה הקשר בין השמחה של חודש אדר והתרומה והנתינה שבבניית הבית לה"?

השמחה היא על עצם היותנו בניו של הקב"ה. מתוקף זה יש בנו הכוח לפעול ולשנות, וגם אם נהיה חלילה במקום הנמוך ביותר נוכל להפוך על ידי התבוננות בגדולתו, וזה עצמו יפעל שחיינו יהיו שמחים.

בעולם הפסיכולוגיה החיובית מכירים בזה שכפי שאדם מעריך את עצמו כך משתפר מצב הרוח והשמחה שבו. כשאדם בשמחה הוא בונה את הבית לה׳ בעולם.

כשהודיתי לרויטל בתום יום ה"לימודים" השלישי שלנו (והשישי בבידוד) על הערך והזווית החדשה שהכניסה לחיי היא ענתה במתיקות האופיינית לה: "בימים לא פשוטים בשנה החולפת את היא שנתת לי מתנה בכל פעם שהקשבתי לדברי הפרשה. הענקת לי כוח ועוצמה". זה כוחה של נתינה.

גם את יכולה לבנות את הבית – הבית הפרטי שלך והבית לה'. כולנו בניו ובנותיו של הקב"ה, לכולנו יש חלק בבית הזה, וכשיש לנו מרחב נעים עם התבוננות ושמחה, גם חדר במלונית קורונה יכול להיות מקור השראה.

תנסי את זה בבית!