"כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים וליהנות מזיו הקודש"
אחרי השבוע החולף המראות והעדויות מהר מירון, המילים של החזון איש: "כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים וליהנות מזיו הקודש… וכל תענוגי העולם הזה כאין וכאפס נגד עונג של דביקות האדם ליוצרו יתברך" מקבלות משמעות אחרת, חזקה, עוצמתית, מרגשת, ומצמררת.
נמואל וחיים ישראל מגיעים מעולמות מוסיקליים שונים וכך גם הקהלים, אך מפגש מוסיקלי של השניים על הבמה לפני כמה שנים טובות, הפך במהרה לחברות אישית קרובה. אך לאורך כל השנים לא נמצא השיר שיוכל להתאים לדואט של השניים, שנחשבים לכוכבים כל אחד בתחומו. כשלפני שנה וחצי זה קרה, לחן של דוד ברבר התגלגל לידיו של חיים ישראל, וכשזה שמע אותו ישר חשב על נמואל, ושלח אליו שישמע. נמואל שמע, והחיבור היה מיידי. העבודה על השיר נמשכה במשך כשנה, בניצוחו של המעבד והמפיק המוסיקלי דוד איכילביץ. השיר שהיה אמור לצאת במוצאי ל"ג בעומר, יוצא כעת עם תום ימי השבעה, מתוך רצון ותחושה לחיבור ואחדות, ומוקדש לרפואתם של הפצועים ולזכרם ולע"נ של הנפטרים.
