וַיֵּלְכ֡וּ וַיָּבֹאוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ:
כותב רבינו האור החיים הקדוש בשם בעלי הסוד. וזה לשון קודשו: 'כי אדם גדול כשיזדמן לפניו עבירה, ויגש לעשות, פורחת ממנו נפשו הרמה, ונכנסת בו רוח שטות ואז יקרב לעשותה'. עד כאן לשון קודשו.
כלומר: אדם גדול וצדיק שיש לו נשמה במעלה גדולה, אם חס ושלום היצר הרע הצליח לפתות עליו לעשות עבירה, הנשמה שבקרבו פורחת ממנו כדי שלא תיפגם, ונכנס במקומה 'רוח שטות' שהיא נותנת לו האפשרות לעשות את עבירה.
עוד באתר:
רבינו הקדוש מוצא רמז לזה בפסוק שנאמר אצל המרגלים 'וילכו ויבואו' שכאשר הם באו לספר רע על ארץ ישראל, הלכו ופרחו מהם האורות הקדושות שהיה בנשמותיהם, ונכנסה בהם רוח שטות.
ובפרשת שמיני שואל רבינו הקדוש איך זה עובד שאדם עשה עבירה, ומביאים בהמה ושוחטים ומקריבים אותה, וזה מכפר עליו. והלא ה' יתברך במשפט יעמיד ארץ, והיאך מועיל מצד המשפט הבאת קרבן?
ומתרץ רבינו הקדוש, שבשעה שהאדם עובר עבירה אינו בגדר אדם כי נכנסת בו רוח שטות, ובשעת החטא נחשב לבהמה שאין בה דעת והוא בגדר 'שוטה', וכשחוזר בתשובה עולה ממדרגת 'בהמה' למדרגת 'אדם' ואין ראוי לחייב ולהרוג אדם על מעשי בהמה, ולכן יביא בהמה על חטאו שהיה אז במדרגה הזו, ובמחשבתו יחשוב שראוי הוא לעשות לו כדוגמתו, ובזה יעלה ויתוקן בחינת הרוח לשורשה.
[אור החיים שלח פרק יג פסוק כו]
