הפסוק הראשון בפרשת השבוע,
"זאת חקת התורה אשר ציוה ה' לאמר..".
רש"י במקום בא לבאר את פשר המילים " זאת חקת התורה" ואומר כך,
'לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל ,לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה? לפיכך כתב בה חוקה,גזירה היא מלפני,אין לך רשות להרהר אחריה'.
הדברים של רש"י נראו לי בהתחלה כמובנים,
אך כשהתבוננתי הבנתי שלא הבנתי.
עוד באתר:
ראשית, מדוע השאלה "מה טעם יש במצווה זאת" קשורה בדוקא לאומות העולם? וכי כל יהודי שלומד את התורה ומגיע למצות פרה אדומה,לא ישאל מעצמו את אותה שאלה??
שנית, כיצד המילים "גזירה היא מלפני" עונות על השאלה "מה טעם יש בה"?
דבר שלישי,גם אם נאמר שזה עונה על השאלה, עדיין..מה החידוש שחידשה התורה בתשובה "..גזירה היא מלפני.." ,וכי אם התורה לא היתה כותבת את המילים "זאת חקת התורה" והיינו נתקלים במצוות פרה אדומה ולא היינו מוצאים את הטעם
אז הרי לבד היינו מגיעים למסקנה של "..גזירה היא מלפני.."??
ובכלל, רבים שואלים מדוע נוקטת התורה במילים "חקת התורה"? מדוע החק שנאמר במצות פרה אדומה שייך לכל התורה??
אתם מבינים? ממש הבנתי שלא הבנתי.
בילקוט מעם לועז בספר שופטים מובא מעשה בתלמידו של הרמב"ן שחלה ובא הרמב"ן לבקרו וראה שקיצו קרוב והולך הוא לבית עולמו.
פנה הרמב"ן לתמידו ואמר לו,הא לך קמע ודע לך שבקמע זו יפתחו לך כל שערי ההיכלות שברקיע..
כשתגיע להיכל העליון תשאל שם כמה שאלות עצומות שיש לי בנוגע לכלל ישראל.
לאחמ"כ תגיע אלי בחלום ותאמר לי את אשר ענו לך.
ממשיך הילקוט מעם לועז ומספר שלאחר מספר ימים הגיע התלמיד לרמב"ן וכך הוא אמר
אכן בכל מקום שבאתי והראיתי את הקמע,פתחו בפני את השערים.
אבל כשהגעתי לאותו היכל עליון ורציתי לשאול את השאלות,היה נראה לי מיד שכל השאלות אינן קיימות בעולם האמת.
כששמעתי את הסיפור הזה לראשונה בתור נער צעיר,קצת התאכזבתי.
הסיפור מתחיל עם הרבה מתח על על קמעות והיכלות בעולמות העליונים
אבל מסתיים בלא כלום.
וכי למה אין שאלות בעולם העליון?
הייתי מבין אם יש תשובות מסובכות שכאן בעולם שלנו איננו יכולים להבין,
אבל מה הכונה ששם אין שאלות??
את התשובה הבנתי באחד הערבים כשניסיתי להעלות את הבן שלי הקטן למיטה כדי שילך לישון.
בהתחלה הוא נזכר שלמרות ארוחת הערב שאכל,הוא עדיין קצת רעב.
אח"כ הוא היה צמא
ובהמשך הוא טען שבכלל הוא לא עייף והוא רוצה רק עוד "קצת זמן" לשחק.
כשהבנתי שהמושג "קצת זמן" הוא משהו יחסי,עברתי לטון יותר "ברור" וביקשתי ממנו לעלות למיטה כאן ועכשיו.
הוא לא ויתר והתחיל בשאלה בת שתי המילים,"אבל למה?"
כשנסיתי לענות לו בהגיון על שאלת ה"למה"
נוכחתי לראות שגם כשעניתי תשובות דיי משכנעות,אותו זה לא סיפק….הוא בשלו…
ואז.."נפל לי האסימון",
הוא לא שואל "למה" בשביל לקבל תשובה,
הוא שואל למה בגלל שהוא לא רוצה לעלות למיטה.
כשהוא שואל "למה", לא באמת מעניין אותו למה אני רוצה שיילך לישון.
הוא מתכוין למשהו אחר לגמרי,הוא מתכוין לומר "אבא,אולי תרשה לי להישאר ער ולהמשיך לשחק?",הוא רק מכניס את זה למילה אחת "למה".
לא באמת מעניין אותו הסיבות שמניעות אותי.
מה שאני צריך לעשות זה מאוד פשוט.
לומר לו בצורה ברורה והחלטית "תעלה למיטה".
אם יהיה ברור לו שעכשיו הולכים לישון כי אבא אמר..,לא באמת יעניין אותו "למה".
אם אבא מדבר כמו שאבא צריך לדבר.
אם הילד מבין שהוא הילד והאבא הוא האבא..
אז אין שאלות.
זה ברור ומובן שלאבא יש סיבות מספיק טובות.
כי הרי הוא אבא..
תלמידו של הרמב"ן כשמגיע להיכל העליון,שם הכל בבחינת "ומלאה הארץ דעה את ה'"
שם רואים את אבא בברור.
כשרואים בברור שהכל אבא הוא העושה,כבר אין שאלות.
אין שאלות,לא בגלל שרואים את התשובות.
אין שאלות משום שעל אבא לא שואלים שאלות.
זה כ"כ ברור שאם אבא עושה אז יש לכך סיבה טובה.
הכל תלוי בכמה ברור מרגישים את אבא.
יתכן וזוהי כונתו של רש"י בבאור המילים " זאת חקת התורה"
אין המדובר בתשובה שאנחנו צריכים "מחר" לענות לאומות העולם.
ב"זאת חקת התורה" מתבאר ההבדל ביננו לבין אומות העולם בהסתכלות,במהות.
יש כאן הבחנה ברורה בינינו לבין אומות העולם.
אומות העולם שואלים "למה" משום שמבחינתם את הציווי של פרה אדומה ,לא אבא הוא זה שאמר.
אם זה לא אבא זה שאמר אז שואלים" למה".
אבל אנחנו,עם ישראל,אצלנו המבט הוא אחר.
אבא שלנו הוא זה שציווה על מצוות פרה אדומה.
לא חשוב לנו ה"למה".
"גזירה היא מלפני.."- אם אבא אומר הוא יודע.
אין כאן שאלה של אומות העולם וכנגדה תשובה של עם ישראל.
יש כאן מתיחת קו ברור בהבדל התהומי ביננו לבינם.
בהחלט זאת חוקת התורה כולה,כי זהו מהות הקשר בינינו לבין אבא שבשמים.
הוא אבא שלנו.
כשח"ו כואב ,מותר לשאול "למה",כי זו שאלה שבאה לבטא כאב ובקשה.
אנחנו יודעים שלאבא יש סיבות,אנחנו רק מבקשים…
כשאומות העולם שואלים "למה",הם רוטנים,הם מבקשים תשובות,
אצלם זה לא מגיע מ"אבא".
