כתב רבינו האור החיים הקדוש בפרשתנו, שגם אדם שיש לו קביעות ללימוד התורה, אם רואה שבאים עליו ייסורים, צריך לעשות חשבון נפש, אולי יכול הוא להוסיף בלימוד התורה, בכמות או באיכות. ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'לפי שאין שיעור לְמַה שֶצָרִיך בעסק התורה, כאומרו [במסכת אבות] ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה'.
ולפי זה אפשר להבין את דברי הגמרא 'אם רואה אדם שייסורין באין עליו, יפשפש במעשיו. [פירוש: יחפש ויבדוק אחר מעשיו] פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה'. ולכאורה מה הכוונה 'ולא מצא' הרי יש בידו עוון ביטול תורה שהוא עוון גדול, ואיך יתכן שבתחילה לא מצא אותו?
אלא הפירוש הוא, שבתחילה הוא לא חשב שחסר לו בלימוד התורה, כי מדובר באדם שכבר לומד תורה, והיות שיש לו ייסורים אפילו שהוא כבר לומד תורה, אמרו חכמים שיתלה את סיבת הייסורים בכך שהוא לא לומד מספיק, ויכול הוא להוסיף בלימוד התורה יותר.
עוד באתר:
[אור החיים כי תצא פרק כב פסוק יג]
