אש זרה
קולות לוחמי האש והקול המפחיד של התפצחות הזרדים והעצים העולים בלהבות נשמעו השבוע שוב בהרי יהודה ובחוצות ירושלים.
שוב הוכח כי ידיים ידי עשו יכולות לגרום בחוסר אחריות נזקים אדירים לכל הרוחות(ובמקרה של שריפות זה תרתי משמע). אין מה לכתוב יותר מדי על דליקות כי כל מי שלמד גמרא יותר מפעם אחת בחייו יודע שהמבעיר את הבערה צריך לשלם בתנאי שתופסים אותו בזמן- אבל במקרה החמור האחרון של הדליקה המי יודע כמה בהרי ירושלים עיקר הידיעות והכותרות היו על מאמצי הכיבוי ולא על נסיבות הדליקה שנדחקו למערה בהרים הבוערים וכנראה שיישארו שם עד פרסום הידיעה המרעישה על חמורו של משיח בגשר המיתרים.
עוד באתר:
שתי נקודות שבכל זאת הצליחו להבעיר את חמתי בדיווחים הרבים מדי על מה שהוגדר כשריפה הגדולה ביותר בהרי ירושלים הן בחינת האפשרות לבקש את עזרת העולם בהתמודדות עם המשבר הבוער המקומי ואת המוכנות של טורקיה וישות שאינה מדינה בשם הרשות הפלסטינית(שחלק מתומכיה מיומנים בהצתת שריפות ממשיות ומילוליות) לעזור לישראל שהודתה להן על כך.
למה? איך? לשם מה זה טוב? ובטח יש עוד כמה שאלות קשות שאין להן מענה כמו למשל השאלה מדוע נכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא נעצר אפילו חשוד אחד בהשחתת יותר מעשרים אלף דונם של חורש טבעי בארץ הקודש היפה שלנו.
האש שבערה בקרבת ישובים רבים שבחסדי שמיים תושביהם לא נפגעו היא שלנו ובשטחנו ועלינו להיות בטוחים שכמדינה שנוטה להשוויץ בלי הפסקה ביכולותיה להתמודד עם כל אתגר מורכב בהצלחה מעוררת התפעלות- אנחנו צריכים כנראה להוכיח לעולם שישראל היא מדינה שמציעה ומגישה עזרה ולא חס וחלילה זקוקה לה ולכן מיהרו ראשי כוחות הכיבוי וגם שרים וחברי כנסת להצהיר בכל במה מעץ שלא נשרף עדיין שאין צורך בסיוע בינלאומי לכיבוי הדליקה המשתוללת בהרי ירושלים והכל בשליטה מלאה כל הזמן. אבל למה למען השם להודות לטורקים שהנשיא שלהם לא מפסיק להבעיר שנאה כלפי ישראל בכל הזדמנות?!
למה עלינו לומר עלינו לשבח ליו"ר שהרשות הפלסטינית נתונה לו להעלים עין באופן קבוע ממבעירי שטחי חקלאות ביו"ש ובעיקר בעוטף עזה שבלבם השונא גם לא יצטערו כלל אם בתוך השטח המעובד ינום לו חקלאי יהודי שבדמיונם יהפוך חו"ח לקרבן עולה בסערה השמיימה במרכבת אש ועשן באדיבות מחבלי אש שאינם מפסיקים לחמם את המזרח התיכון ובחלק מהמקרים גם מקבלים משולחיהם כרטיס טיסה למדינה קרה בה יוכלו להתחבא עד שוך הלהבות שהציתו במזיד?
כעם בקיא בתנ"ך עלינו לזכור שאש יכולה לשמש גם כבסיס לעבודה זרה. כמדינה יהודית עצמאית וריבונית חובה עלינו לכבות בעצמנו את השריפות שלנו שברוב המקרים הוצתו בידיים זדוניות המחוברות לאדם רווי שנאה שמראה הארץ הטובה הזאת עושה לו רע ולפיכך הוא חש צורך להפוך את הירוק לשחור ואת הבנוי לחורבה. רק בכוח האמונה והתורה (שנמשלה למים) נצליח לכבות אש זרה ולהכות שורשים חדשים באדמה הבוערת. אין לפחד ויש להאמין- ר"ת אלול!
זיכרון ליום ראשון
כולם מדברים הרבה יותר מדי על האפשרות של סגר בחגי תשרי תשפ"ב והשלכות ההחלטה על תפקוד הממשלה גידולי החסה בשטחים ושאר ירקות.
כמה עצוב לגלות שוב שימי חודש אלול שאמורים להיות הכנה משמעותית וארוכה ליומיים המיוחדים של המלכת השם יתברך על כל העולם כולו ולאחר מכן ליום הדין השנתי שלו, מבוזבזים על פרשנויות תרחישים שטרם קרו וגם אם יקרו לא זה העיקר והכל מסובך מסורבל ועסוק עד מעל לראש עד שלא פלא שקשה עלינו השינה.
בתפילות ראש השנה אנו אומרים מדי שנה: "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון".
אבל כמה חבל שמראש-שנה אחד לתחילת השנה שבאה שנה אחר-כך אנחנו שוכחים במרוצת הימים וטרדת הזמן את כל מה שקרה בימי ראש השנה שעברו עלינו לטובה למרות כל הקשיים ואפילו בסגר בשנה שעברה. אף על פי כן ולמרות ההגבלות שאמרו לא- התפללנו במניין, שמענו קול שופר, טבלנו עם המשפחה הקרובה תפוח בדבש ואיחלנו לכולם שנת בריאות שמחה והצלחה בכל האתגרים שעוד מחכים לנו אחרי שנפרק את הסוכה וניפול מעייפות מהריקודים בהקפות שניות סביב הבית השני בתקווה לבניין השלישי.
גם בתוך כל הדיבורים הבלתי פוסקים בהווה על אפשרות של סגר רביעי- מומלץ להיזכר בעבר הרחוק וביום הראשון לבריאה כשהארץ כולה הייתה תוהו ובוהו ובורא עולם לימד אותנו שגם במצב כזה אפשר לעשות סדר ולא רק בפסח וכל מה שצריך זה לזכור ולהאמין.
הרי כבר היינו במצבים קשים יותר, ואפילו לאדם הראשון היו צרות בגן-עדן עד שקיבל צו הרחקה בגלל שלא שמר על הכללים ונידון לעבודות שירות לכל החיים. ובכל זאת ממשיכי דרכו של אותו אדם הצליחו לצאת ממצרים לשבת איש תחת גפנו ותחת תאנתו ולגרום לארץ לשקוט ארבעים שנה (הלוואי שהיינו מצליחים לשחזר זאת כיום לארבעים יום).
גם אם חגי תשרי הבאים עלינו לטובה יעברו בסגר- חובה עלינו להתכונן באלול כמו שצריך כדי שנהיה בסדר ונדע להפיק מימי ראש השנה ויום הכיפורים את המיטב ואת המטענים הרוחניים הדרושים לכל מי שמאמין ולא מפחד כדי לעבור את השנה הבאה עלינו לטובה הכי טוב שאפשר.
ביקורת בקטנה: ההבדל המשמעותי בין סליחה "אם פגעתי" ל-"שפגעתי"
לכל הזריזים המקדימים לבקש סליחה מכל מי שהם פוגשים ברחוב(גם אם לא פגשו אותו מעולם) עוד לפני ערב יוה"כ וטוב שכך- תרשו לי להציע לכם שיפור משמעותי לבקשת הסליחה השנתית ברוח הדברים שנכתבו בסעיף הקודם על המנהג האנושי לשכוח מה שקרה מראש-שנה אחד לזה הבא שנה אחריו. אין טעם לבקש ממישהו סליחה "אם פגעת" בו. כי שילוב המילה "אם" מהווה חוסר וודאות מצד המבקש- ואז הוא מעיד שלמעשה אינו יודע אם האדם השני נפגע ובקשת הסליחה היא רק כדי לצאת ידי חובה ולא להסתכן בספק תוספת עוונות לשק האישי שבנשמת כל חי. על כן צריך וראוי לשנות את נוסח בקשת הסליחה ל- "שפגעתי" במקום "אם פגעתי". אז המבקש מבהיר ללא כל ספק שהוא זוכר פגיעה כלשהו שבוצעה כמובן ללא כוונה ובלי משים באדם אחר וכעת זה הזמן הנכון ביותר בשנה לבקש סליחה ולפתוח דף חדש בספר החיים. ויזכור כל מקבל בקשת סליחה את ההלכה שלא להיות אכזרי ולמחול בלב שלם.
ח"ח (חיזוק חיובי) עד השנה הבאה
סביר להניח שבימים הלא רבים שנותרו עד ערב ראש-השנה תשפ"ב תחשפו להרבה פרסומים הקוראים לפתוח את שערי הלב ואת הארנקים ולסייע לנזקקים שאין ידם משגת להכין סעודות חג כהלכתן. זה נכון שמדי שנה יש כאלה המתכעסים על עמותות החסד הרבות בנימוק שהמדינה צריכה לדאוג כמו שצריך לכולם ואין זו חובת הציבור אבל המלצתי לכם לקראת ערב ראש-שנה זו לתת מראש חיזוק חיובי לכל ארגון הפועל לשם שמיים ומרבה צדקה וחסד לטובת מי שאינו יכול לשמוח כהלכה ולאפשר לו לקיים כראוי "ושמחת בחגך".
נזכור כולנו את ההוראה לציבור מספר נחמיה: "לכו אכלו מחמדים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו- כי חדוות השם היא מעוזכם"
⁴חזק חזק ונחזק!
רוצים לבקר את המבקר? [email protected]
