בנפילת אפים אנחנו אומרים 'וסלחת לעווני כי רב הוא'. ובפשטות נראה שהכוונה היא שהעוונות שלנו רבים הם ולכן ראוי לסלוח לנו.
אמנם זה קשה, שהרי ריבוי עוונות זה לא גורם 'סיבה' לסליחה, אלא להיפך. וגם היה ראוי לומר בלשון רבים 'וסלחת לעוונותינו כי רבים הם'?
ומביא רבינו האור החיים הקדוש פירוש בשם רבינו האר"י הקדוש ז"ל שהמילים 'רב הוא' מתייחסים ליצר הרע, שיצר הרע הוא גדול בכח הפיתוי להכשיל בני אדם, וקשה לעמוד נגדו. כי הוא עמל בכל כוחו להחטיא ולהסריח גם את הנשמה, ושלא יהיה לנו כח במה להילחם ולהתמודד נגדו.
עוד באתר:
ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק בפרשתנו, כשהאדם מביא את פירות הביכורים, נאמר: 'וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב, וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ, וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה'.
ומפרש רבינו הקדוש בדרך רמז, ש'ביכורים' מרמז על המצוות ומעשים טובים שמביא האדם איתו בעולם העליון, והרי הוא צריך לתת מענה והתנצלות למה האדם הביא חבילה כל כך קטנה של מצוות. ועל זה נאמר 'וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ' - שתתן מענה לשאלה שישאלו אותך בבית דין של מעלה, למה האדם הביא חבילה קטנה של מצוות.
'אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי' - שיש לנו יצר הרע שהוא רמאי גדול, ועושה כל הפעולות בעולם לאבד את הקשר בינינו לאבינו שהשמים.
'וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה' - שהוא ירד לתוך הגוף שלנו, שהוא מיצר ומצער לנו ברדיפה אחר התאוות.
'וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב' - שבתחילה היצר הרע בא כאורח ובכח קטן, ועם הזמן על ידי שהאדם עושה עבירות הוא מחזק את היצר הרע שלו בעוצמה גדולה, וכך שוכן קבוע בגופו של האדם.
'וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים' - שגם הגוף מיצר לנשמה בתאוותיו.
'וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה' - שאדם נהיה מותש ומעונה במלחמה התמידית והקשה נגד יצרו הרע, כי הוא נותן לנו עבודה קשה, שהוא מתחדש בכל יום, בדרכים וצורות חכמות.
[אור החיים כי תבוא פרק כו פסוקים ה ו]
