פרשת השבוע מתחילה בפסוקים: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ
אומר רבינו האור החיים הקדוש, שהפסוק בא ללמדנו שכל אחד מישראל ממונה להוכיח ולדאוג שחבירו לא יחטא, כי עם ישראל הם עם אחד, וכשאחד חוטא הוא מריע ופוגם לכל ישראל. ולכן באה התורה להזהיר אותם על ענין הערבות, שכל ישראל ערבים זה לזה, שהם צריכים למנוע שגם אחרים לא יחטאו, וכל מי שיכול למחות בחבירו ואינו מוחה, הוא נענש על זה.
ולפי זה יש לפרש ש'נצבים' הוא לשון 'מינוי', וכמו שכתוב במגילת רות 'אנכי נצב על הקוצרים', וגם כאן יש לפרש מלשון מינוי, שכל אחד ממונה על חבירו שלא יחטא.
עוד באתר:
ועל זה נאמר בהמשך לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם שהיה כאן ברית מיוחדת בתוספת קללה, על ענין הערבות שיהיו ערבים זה לזה.
ומוסיף רבינו הקדוש, שלא יאמר האדם למה עשה ה' כך? ומדוע אדם צריך להיענש על העבירות של חבירו? כי זה טובה גדולה לכל אחד מאיתנו, שבאמצעות הערבות נדאג שלא יאבדו נשמות ישראל לגמרי, כי תמיד יהיה מי שידאג לרוחניות של כל אחד ואחד, ויהיו כולם עם קדוש לה'.
ובזה מפרש מה שנאמר בהמשך 'לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹקים' וזה לשון קודשו: 'ירצה לתת טעם לברית הערבות, שלא יאמר אדם למה יעשה ה' כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה הזולת, לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה, למען הקים אותך לו לעם. פירוש, שזולת זה יהיו ישראל חוזרים לאחוריהם, היום יפשע אחד בקלה ולמחר בחמורה, והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט עד שיפשע ישראל מהיות עם ה'. ובמה שעשאם ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה ויתקיימו לעם סגולה, הא למדת שכל מעשה ה' אינו אלא לטובתינו להקימנו. עד כאן לשון קודשו.
[אור החיים נצבים פרק כט פסוקים ט יא]
