"ובשכבך ובקומך (ושיננתם לבניך)"
מזיכרונות ילדותי (ולא רק בימי חג ומועד לשמחה ששון וכל אושפיז יוצא דופן בעתו ובזמנו), התמונה העיקרית של סוכה באה עם שולחן וכסאות לבני המשפחה ואורחים, שרשראות שלא נגמרות מעשה ידי ילדי הגן להתפאר, וגם כמה קישוטים ממדינות בהן מי שייצר אותם לא ידע שהם יפארו סוכות לנצח. אבל בכל שנות ילדותי בשל סביבה עירונית עוינת ולא בטוחה לא זכורה לי חוויית השינה בסוכה. עד אתמול.
בילדות שמעתי דברי חכמה כגון "קשה להיות יהודי"( משפט שהעברתי לדורות הבאים בכל פעם שקמים מוקדם מדי למניין שחרית בחוץ ביום חורפי וסוער) וגם למדתי על חשיבות ההכנה לשינה וטקס ההשכמה כדי לקיים את הכלל היהודי הידוע מקריאת שמע: "ושיננתם לבניך ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".
עוד באתר:
אך בכל השנים מעולם לא חסרה לי חוויית השינה בסוכה למרות שידעתי היטב שהמהדרין מקפידים להפוך את הסוכה לעיקר דירתם בכל שבעת ימי החג ומה שעושים בבית כולל גם שינה למי שיש לכך מספיק זמן בלילה ואם הוא באמת התברך אז גם אחר הצהרים ובמהלך היום.
מסבי האהוב ר' אהרן שרפר זצ"ל למדתי מה זה חיבוב מצווה בהקשר של סוכה כי הוא פשוט היה יושב בה כמעט כל היממה ועוסק בתורה בשמחה רבה ומקבל בסבר פנים יפות כל אורח שמשום מה הגיע דווקא להרצליה ב' ב-א' דחול המועד סוכות. הוא תמיד נהג להזכיר לנו שמצוות ישיבה בסוכה היא אחת המצוות הבודדות שאדם מקיים בכל גופו ואפילו באבק שברגליו וזו סגולה מיוחדת ממש כמו מצוות ישיבת ארץ ישראל ותפילין. זכורה לי שנה אחת שסבי נאלץ לבלות את תקופת חגי תשרי בבית החולים בשל בעיה רפואית כלשהי אך לא זה מה שציער אותו אלא העובדה שלא יכול היה לשבת בסוכתו כמדי שנה. זה היה מקרה מיוחד של מצטער מכך שהוא פטור מהסוכה. אבל אפילו סבי זצ"ל שחיבב כל כך את מצוות סוכה לא נהג לישון בה והיה ישן בבית וכך נהגו גם בניו ונכדיו אחריו.
ממש כמו שהאכילה לא נתפסת בקלות ובמהירות כמצווה ועבודת הבורא כך גם שינה בסוכה מעלה תהיה ראשונית איך בכלל האדם מקיים מצווה כשהוא ישן. היעדר הערנות וההכרה במה שקורה סביבך הוא כלי ביקורת וניגוח יוצא מן הכלל ולאחרונה אנחנו שומעים יותר מדי שיש הרבה ש"נרדמו בשמירה" (וכמה מהם למשל בשב"ס נרדמו באמת למרבה הצער ואפשרו את מנוסתם מהכלא של שישה חבלנים מסוכנים שבחסדי שמיים לא עמדו בראש התור שחילקו את השכל והצליחו למצוא את עצמם די מהר בחזרה בדירת הקבע המסוגרת והמסורגת שלהם בתקווה שלעולם לא יצליחו למצוא מחילה) ובתרבות העממית הכללית השינה היא מצב פאסיבי ולא יצירתי ולכן די מוזר לחשוב על כך כקיום מצווה. אך הכל תלוי במהות ובסיבה האמיתית שבגללה כל פעולה תמימה הופכת לחוויה מיוחדת ומעצימה.
כשם שבאוכל אנחנו מברכים מכוונים ומאמינים שהדבר נותן לנו כוח לפעול ולעשות רצון בוראנו טוב יותר- כך לפני שינה צריך לחשוב טוב שאנחנו מקיימים בכך את מאמר הנביא: "וקווי השם יחליפו כוח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא יעפו ילכו ולא יגעו".
גם כשנדמה שהעולם כולו נכנס לפני כשנתיים למצב שינה ממושך ומחכה להתעורר- המסגרת ששומרת עלינו שבעה ימים בשנה שהיא הסוכה שמדמה ענני כבוד ואת המחסה בצילו של מי שאמר והיה העולם, מזכירה לנו לא להתיירא מפני כל מרעין בישין והבלי העולם הזה ולהיות בטוחים בשינה גם תחת כיפת השמיים שרק סכך לראשנו ודפנות בד מסביבנו.
לא לחינם נקרא חג הסוכות "זמן שמחתנו". כי זה המועד בו צריך להתמקד בדברים הפשוטים ביותר- לא תקציב, לא נגיף, לא פוליטיקה- אלא רק ישיבה בדירת עראי, הכנסת אורחים, תפילה עם ארבעה מיני צמחים על הפרנסה והכלכלה לכל השנה, והרגשה כללית של שמחה בכל מעשה ומחשבה פשוט כי זה הזמן וכך צריך להיות.
באופן אישי זכיתי לחוויה משמעותית של שינה בסוכה עם ילדיי ולפני שנרדמנו קראתי להם קטע מספר המכיל את אמרותיו המחכימות של ר' שלמה קרליבך זצ"ל "פתחו שערי הלב" וכך אמר: 'רבי נחמן אומר שעל ידי שנותנים צדקה לעניים קודם המועדים זוכים לשמוח בהם, כי המועדים עומדים בפינת הרחוב וקוראים לכל עובר ושב: "יש בורא לעולם ואין שום טבע כלל'. מי שזוכה לשמוע את קריאת המועדים זוכה לשמוח בהם, אלא שכדי לשמוע אותם צריך לעדן את האוזניים ואת הלב".
ויהי רצון שנזכה להרגיש את ענני הכבוד המלווים אותנו בכל דרכינו ומעשינו.
ביקורת בקטנה
זה הזמן בו רבים מאיתנו שומעים ובטח גם אומרים יותר מפעם אחת את הביטוי המפורסם "אחרי החגים". אז רק רציתי להזכיר שהתקופה הזאת שרובם ככולם אוהבים לדחות אליה דברים חשובים מתחילה בע"ה ביום רביעי הבא(כי לא באמת עושים משהו חשוב באסרו חג חוץ מלא לומר תחנון) אז כדאי להתכונן כבר מעכשיו כדי לא להיות מופתעים.
(שתדעו שגם הטור הבא ייכתב ויתפרסם אי"ה "אחרי החגים")
רוצים לבקר את המבקר? [email protected]
