עת לעשות: אחים, המדינה בוערת!

השרֵפה הגדולה שהשתוללה בהרי ירושלים לפני כחודש, הייתה רק קדימון למה שאנו הולכים לראות בעתיד הנראה לעין. לצערנו, שרפות גדולות עוד יהיו, ואין אפשרות למנוע אותן. הסיבה לכך, ככל שהדבר נשמע מוזר, היא דווקא המודעות הגבוהה שקיימת בציבור לשמירה על הטבע.

מודעות זו אמנם הביאה לפריחה של הצמחייה ביערות המדינה, מה שעל פניו נראה כדבר חיובי ומבורך, אך במקביל יצרה גם בעיה; בעת שרפה, כל עץ ושיח ירוקים ומרנינים הופכים לחומרי בעֵרה יעילים ומסוכנים במיוחד. בנוסף, עונת היובש בישראל שהולך וגדל מדי שנה, כמו גם גלי החום הארוכים שהחלו בשנים האחרונות, יוצרים את התנאים המתאימים לשרפות. כך, בשילוב שני הנתונים הללו נוצר המתכון הבטוח והבלתי נמנע לשרפות יער גדולות.

מדינת ישראל חוותה במהלך שנות קיומה מספר שרפות גדולות וקשות, הזכורה שבהן היא השרפה בכרמל שהסתיימה באסון קשה. בעקבותיה הוקמו שתי ועדות; הראשונה עסקה בליקויים במערך כיבוי האש. את מסקנותיה של ועדה זו אישרה ממשלת ישראל, וכתוצאה מכך היא בחרה להעביר את מערך הכבאות ממשרד הפנים לטיפול המשרד לביטחון הפנים, שהקים בין היתר את מערך הכיבוי האווירי.

הוועדה השנייה התמקדה בטיפול במניעת שרפות יער וחורש, ועסקה ביצירת תנאים למניעת שרפות גדולות. בין מסקנותיה עלה הצורך בדילול צמחייה בסביבת יישובים ובשמורות טבע, כריתת עצים והרחקת צמחייה לצורך יצירת אזורי חיץ בין היערות ליישובים ויצירת נתיבים פתוחים בסביבות היישובים. כמו כן, קבעו חברי הוועדה כי יש למתוח קווי מים לנקודות אסטרטגיות בסמוך ליישובים, על מנת לאפשר פעולות כיבוי יעילות ובטוחות.
למרבה הצער, בחסות התירוץ של היעדר יכולת תקציבית, הממשלה נמנעה מלאמץ את מסקנות הוועדה השנייה. כתוצאה מכך, תקנותיה לא יושמו ולא יועד תקציב לצורך יישומן.

אלא שהמציאות בשטח לא מתחשבת בתירוצים ובקשיים תקציביים של הממשלה; הסכנה משרפות רק הולכת וגדלה, והאסון הבא עלול להתרחש בכל יום – כאשר ביישובים באזורי סיכון לשרפות התושבים חסרי אונים ואינם יכולים לפעול על מנת למנוע נזקים ופגיעה ברכושם.

• • •
מול הסיכון ההולך וגדל של שרפות בכל הארץ, ובפרט בהרי ירושלים – שעל פי הנתונים הטופוגרפיים נחשבים כאזור בסיכון הגבוה ביותר במדינה – חובה על הממשלה לפעול באופן מיידי ולתקצב פעולות חירום, כדוגמת גיזום של כל הצמחייה המיותרת והמסוכנת בתוך היישובים ויצירת נתיבים בטוחים שניתן יהיה לעבור בהם גם בזמני שרפה.

אירועים בהם חומות אש מסוככות על כבישי גישה ליישובים ומונעות תנועה של כבאיות הם מתכון לאסון, וחובה לפעול ולעשות הכל על מנת לאבטח נתיבים פתוחים ליישובים בעת שרפה. כך גם יש לפעול ליצירת נקודות מים שיסייעו לפעולות הכיבוי מחוץ ליישובים.

השרפה הגדולה בהרי ירושלים חידדה את הצורך הבוער ליישום מסקנות הוועדה בכל היישובים במוקדי סיכון. הפגיעה הקשה ביישובים רמת רזיאל וגבעת יערים שבהם לא נעשו כל פעולות מניעה, מול ההתמודדות המוצלחת מול השרפה ביישוב בית מאיר וקיבוץ צובה שבהם נעשו זה מכבר פעולות מניעה בשל היותם תחת אחריות קק"ל, ממחישה עד כמה התקנות האלה נחוצות ונדרשות על מנת למנוע פגיעה בחיי אדם וברכוש.

השרפה האחרונה אמנם הסתיימה בחסדי שמים ללא נפגעים בנפש, אולם במציאות הקיימת איש לא יוכל להבטיח שכך יהיה גם בשרפה הבאה שעוד תבוא.

הכותב חנוך צורף – אחראי על תחום מניעת שרפות יער בקק"ל