באתי לעולם לעשות דרך, לגשר ולפשר \ מירי שניאורסון

המשפט שגרם לגלי להמשיך כל הזמן לגשר לפשר ולשפר.| ומדוע הפרשה מתחילה דווקא מ"לך-לך"? | מירי שניאורסון במאמר על הפרשה

ז' בחשוון תשפ"ב, 13/10/21 06:24

א+

א-

"באתי לעולם לעשות דרך", פותחת גלי את ליבה מול קהל הנשים היושב מולה בסקרנות גלויה. היא גבוהה ומרשימה, עיניה החכמות מעידות שהיא רואה גם את הפרטים הנסתרים, החריצים שבין העיניים מעידים על האחריות שהיא נושאת על כתפיה הרחבות והקמטוטים בצדדים מסגירים את הצער.

״הייתי רחוקה שנות אור מבורא עולם, אף שאהבתי מאוד לבקר אצל סבי וסבתי הדתיים. עכשיו, כשמלאו עשור לפטירתם בחטף בתאונה המחרידה, אני מתחילה לעכל את מחסורם. הם היו הגב והמשענת שלי. עיניה של גלי דומעות. ״שימי מסכה וצאי לחיים״, אמרה לי סבתא תמיד עם עיניים מחייכות. "לאנשים אין סבלנות לצרות של אחרים". ואז היא מצהירה בגאון: "יש מטרה לכל זה! באתי לכאן לבטל מחיצות, לעשות את האוויר נעים יותר, להשיל את הפחדים ולגלות את מי שאנחנו באמת״. ואז היא משתפת באירוע שחוותה לאחרונה: "זה היה בימי חול המועד, יצאתי לטיול עם הכלב ופגשתי שכנה דתית מחוץ לסוכה. הרגשתי קרבה אליה וחופשית לשאול: 'תגידי, למה בנו כל כך הרבה סוכות כאן בשכונה? הרי סוכות זה זמן של אחדות שכולם יושבים יחד'.

זכרתי בגעגוע את הסוכה המשותפת בחצר של סבי וסבתי ואיך ישנו בה יחד, כל ילדי השכונה. השכנה הדתית הביטה בי בבעתה וענתה: 'איך את חושבת שנוכל להכניס אחת כמוך עם גופייה לסוכה שלנו? לכן כל אחד בונה לעצמו'. למרות הזעזוע יריתי בחזרה: ״נכון את חוזרת בתשובה? דתיים מלידה לא היו מגיבים כך, אלא מקבלים אותי בהכלה״. וגלי מסכמת: "מאז אני ממשיכה לעשות הכול כדי לגשר ולפשר. הבנתי שרק על ידי הדרך של הרבי מליובאוויטש זה יקרה, כי רק הוא הצליח עד כה!"

פרשת "לך לך" מספרת לנו על היהודי הראשון בעולם – אברהם אבינו, על הציווי של ה' אליו "לך לך מארצך", הליכתו לארץ, ברית בין הבתרים והבטחת ארץ ישראל לזרעו ועל מצוות ברית המילה. אם אלו העניינים הראשונים המסופרים לנו בתורה על היהודי הראשון, ברור שהם מבטאים את התוכן הכללי של התורה והיהדות.

מאברהם אבינו התחילה תקופה חדשה בעולם, תקופת אלפיים שנות תורה. אלפיים השנים שקדמו להן נקראות בפי חז"ל 2000 שנות תוהו, ומאז (ובעיקר מהציווי "לך-לך") מתחילה ההכנה למתן תורה.

"תורה" מלשון "הוראה", שכן כל דבר הכתוב בתורה הוא הוראה נצחית לחיי היום-יום לכל אחד ואחת מאיתנו, ובפרט בשבת שבה אנו קוראים בתורה את הפרשה – הרי עניינים אלו "חיים" שוב ומלמדים אותנו עניין אקטואלי מאוד. ברור שגם עניינים אלו שבפרשה באים ללמד אותנו משהו למעשה ולא רק כדי לספר מה קרה עם אברהם. כהכנה לגאולה עלינו לנצל את כל כוחותינו ללמוד ולחדש בתורה לא רק בכוחות הגלויים (כמו אברהם לפני "לך לך") אלא אף בכוחות הנסתרים, ואף בכוחות כה נעלמים שהאדם אינו מודע להם כלל, ולהוסיף לא רק באיכות הלימוד העצמי, אלא אף בהשפעה על הזולת ובהוספת מספר התלמידים בשיעורי תורה ובאיכות הלימוד שלהם. וזאת באופן של למעלה מכל מדידה והגבלה – עד לגאולה האמיתית והשלמה.

זו הדרך, כך נצליח לגשר לפשר ולשפר.

הכותבת: מירי שניאורסון – מנטורית ברוח יהודית, נשיאת ארגון הנשים נפלאו"ת.

תגובות