מדוע הקב"ה המשיל את עם ישראל גם לכוכבי השמים וגם לעפר הארץ, אם מדובר בהבטחת ריבוי האומה הלא מספיק רק משל הבטחה אחת ולא שתיים?
עונה על כך הגמרא: "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין – יורדין עד עפר, וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים" (מגילה טז.)
אך רבה של ירושלים הגאון רבי יוסף מסלנט זצוק"ל בספרו באר יוסף מוסיף ועונה, כי שני המשלים וההבטחות משלימות זו את זו:
עפר הארץ מסמל את האחדות והחיבור בין כל עם ישראל, מצבור גרגירי עפר יוצר מרקם אדמה אחיד המורכב מגרגירי העפר. אך מאידך גיסא גרגירי העפר דומים זה לזה כך שאין מיוחדות וייחודיות לכל גרגירי עפר.
לעומת זאת הכוכבים מאירים בעוצמה רבה כל אחד באורו הוא, אין אורו של כוכב אחד כשל חבירו, אך מאידך גיסא הכוכבים מופרדים ואינם מחוברים.
הקב"ה המשיל את עם ישראל גם כעפר הארץ וגם ככוכבי השמים לאמור: הגם שכוחם באחדותכם אינני מצפה שהאחדות תגרום למחיקת זהות קולקטיבית וביטול אורו המיוחד לכל אחד מעם ישראל.
האחדות אכן ערך מיוחד הוא, אך על כל אחד לשים לב כי הוא מגלה את אורו הרוחני המיוחד רק לו, אל לו להביט אל עבר חבירו לקנאות בו או לנסות לחכות את מעשיו.
עבודה רוחנית ציבורית איננה פעולה קבוצתית כמרקם אנושי אחיד, אלא כפסיפס בעל אורות שונים ומגוונים בו כל אחד מטביע את אורו הייחודי בדרכו שחנן אותו הקב"ה.
מסיבה זו כתוב בפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" על כל הורה ומורה לחנך כל תלמיד בדרך המיוחדת רק לו, ללטש את האור הבוקע מנפשו ונשמתו שלו הוא.
שבת שלום ומבורך!
