
עד לפני כמה עשרות שנים הסתפק הציבור החרדי בישראל, במפלגה חרדית אחת, 'אגודת ישראל' שמה. המפלגה הזו ייצגה את כל השכבות והפלגים של הציבור החרדי.
הציבור דאז, היה קטן בהרבה מהציבור של היום, ובתוך כור ההיתוך החרדי, חיו זה לצד זה, חסידים וליטאים, ספרדים, תימנים, אשכנזים ולמעשה כולם.
זכורני היטב, איך בערב הבחירות המוניציפליות כמו גם הבחירות לכנסת, שבו האדרנלין שלנו (הצעירים) השתולל בתוכנו, ורק חיפשנו את הדרך, לפעול ולעשות כדי לקדם את המפלגה שתייצג אותנו נאמנה, ובעיקר כדי שנצליח לממש את החזון היהודי הקדוש והאמיתי כאן, בארץ ישראל.
עוד באתר:
או אז טרחו להסביר לנו ראשי הישיבה, כמו גם המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, כי הצלחתנו לא תלויה בעשייתנו הטרחנית שהיא ללא לאות. הצלחתנו דווקא תלויה ומצויה, בהשתדלותנו בלבד, מאידך, ובעשייתנו הרוחנית בעיקר, על ידי תפילות ולימוד התורה.
כך אמרו, וכך גם היה, 4 נציגים קבועים היו לאגודת ישראל בכנסת, לא פחות וגם לא יותר. אך הצלחתם באותה תקופה, מול כל הגורמים שבקשו את רעתנו, הייתה להפליא.
בטח בהשוואה להיום, שאנו בלעה"ר משופעים בנציגים, שלצערנו ולמגינת לבנו, בשל המצב הבלתי נסבל, אינם מסוגלים להזיז אפילו לא את צילי הרים, דהיינו, את מה שרק נדמה כמשהו.
נדבך נוסף לכל זאת, שכיום המערכות השונות בציבור החרדי – בעיקר ובדגש לאלה המוניציפליות של ימנו אנו, הם באים ליידי ביטוי בהתגעשות של מאבקים פנים חרדיים, ופחות ופחות מאופיינים במאבקים של להרבות רוח וקידוש ה' מול החילוניות המתגברת – כך שעל חילול ה' נדלג ולא נדבר בערב ר"ה.
השאלה שמכרסמם במוחי, האם הכרזתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בימים אלו, כמתריס בפני אובמה, ולא רק בפניו, בעצם הכרזתו האומרת – 'אנו נסמוך על עצמנו ורק על עצמנו – ואף לא על הידידה שבאומות', הכרזה שיש בה כפירה ו'עוצם יד' – מוכרזת בשקט בשקט חלילה גם על ידינו?
אין לי תשובה – רק 'תשובה'
הרב דוב פוברסקי הוא סא"ל ורב צבאי במיל'