לצאת מאזור הנוחות \ מירי שניאורסון

פרשת ויצא מלמדת אותנו איך יוצאים, לאן יוצאים ולמה יוצאים. יעקב אבינו יוצא כדי להקים משפחה – הוא בורח ממשהו אחד כדי לבחור במשהו אחר. הוא יוצא לשליחות לחרן, חרון אף של עולם, והוא יודע שאם זה היה קל – מישהו אחר היה עושה זאת… הוא עושה מה שצריך ולא מה שקל ופשוט.

בתחילת חייו הוא יושב ולומד בישיבה, אבל בהמשך העניינים מסתבכים. יעקב אבינו מצליח לעמוד בכל אתגרי חייו רק כי המצע שעליו הוא נשען היה שנות חייו כשהראש שלו היה מונח בלימודים. זה מה שנתן לו את הכוח לגור עם לבן ולהמשיך לקיים את כל הדקדוקים והמצוות, והתורה שהוא לקח על עצמו.

כל אחת היא כמו יעקב אבינו, ואיפה שהיא נמצאת היא תהיה באופן האמיתי והתמים ביותר שלה.

גם אנחנו עושות כל מיני דברים רוחניים, אבל יש לעשות את הכול בצורה שנצא ממנה אחרת מאיך שנכנסנו, ללמוד את העניין באופן שישפיע ויזיז משהו בנפש, ואז כל הזמן ננוע קדימה.

משימת הדור שלנו היא לפעול בכל מה שקשור בשידוכים, וכידוע, קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. לא תמיד מבינים מה קורה ולמה זה לא זז. חברה סיפרה לי שהיא מלמדת טהרת המשפחה ככלי לברכה וכהכנה לשידוך.

"היה לי קשה לקחת על עצמי לעשות זאת", היא אמרה, "אך אחרי שנה נזכרתי בהחלטה הזאת, הודעתי ופרסמתי – והנה הגיעו הרבה בנות. למדנו לא כסגולה אלא כברכה, ומאז כל שבועיים שלוש יש עוד כלה ועוד כלה, והבנות מבינות את החשיבות של זה היום יותר מתמיד".

והיא ממשיכה ומספרת, "את ודאי מכירה את האולמות שלנו, שבהם אנחנו מחתנים את היתומים שלנו. היה זוג יתום מאבא ואמא ועוד בתקופות הקורונה, לא ידעתי למי לפנות, מה עושים, איך לפעול ולחתן אותם?

אני סומכת על בורא עולם וראיתי בחוש איך הקב"ה מלווה את הזוג להקים בית בישראל. הגעתי לרשם הרבנות ואמרו לגשת לבית דין, כי צריך לעשות בירור יהדות. אבל יש קורונה ובכל מקום סגור, מה עושים? אבל יש פתרון לכל דבר, נעשה את המקסימום – העיקר לא לפגוע בבחורה לפני החתונה.

ובתוך כל הכאוס של מסמכים ואישורים, הכול הסתדר ואין אולם. הכול סגור. הכלה חולמת על שמלה מפוארת וחתונה גדולה, אפילו תכשיט הגיע משמיים – התקשרה אישה וסיפרה לי שקיבלה מבעלה מתנה לחתונת הכסף והתכשיט לא לטעמה. בהשגחה פרטית זה התאים בדיוק לאצבע של הכלה! אבל מה עושים הסגר? איפה יתחתן הזוג? הלכתי לרב ושטחתי בפניו את הבעיה.

הרב השיב: "תעמידי שולחן, חופה ועשרה אנשים עם רוגעלך ובקבוק יין, לא מעניין הסגר, רק חופה זה מה שצריך לעשות". אבל הכלה לא הייתה מוכנה לשמוע על זה. מזל שהייתה הפוגה וקבענו מייד תאריך. וזה לא הכול! בבוקר החתונה התקשר נדיב ואמר: "הבן שלי מתחתן היום, אם כך הסעודה עליי".

ומאז השכר שלי הוא שהכלה מתקשרת בכל יום שישי ומברכת אותי ברכות גדולות לבריאות, שמחה ופרנסה. וכמו אצל יעקב שרצה להקים משפחה – קל זה לא היה, אבל אם זה היה קל מישהו אחר היה עושה זאת…

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.