מוטי ותומר היו חברים עוד מימי הצבא…
כאלה שבלב ובנפש ואף אחד לא יפריד ביניהם…
תומר אחרי הצבא פנה לעסקים, נדל"ן ואקזיטים בחו"ל..
עוד באתר:
ואילו תומר, נשבה כדבורה אחר הצוף, בנועם זיו התורה וחזר בתשובה..
לאחר כמה שנים הם נפגשו, זה בא בכובעו וחליפתו, וזה בא בתיק הגיי'מס בונד שלו..
"מה נשמע, מה שלומך? איך החיים? הכל בסדר?".
"ב"ה, ענה מוטי, תודה לה' על הכל!!".
"תגיד, לפני הכל שאלה, איך אתה מתסדר עם החיים האלה, אני עם כל מה שיש לי ולא מרגיש מלא, תמיד רוצה רק לקנות ולקנות, יש לך תשובה לזה?".
"הבעיה היא, מתחילה בנו, הנה אני יש לי תשעה ילדים"…
"תשעה ילדים?"
כן, ברוך השם מתנות מה' יתברך, כמה אני מודה לו על כל מה שנתן לי ונותן לי עבורם, ולא מחפש יותר מדי אלא רוצה להיות שמח בחלקי"…
ופני איש העסקים חפו…
"איך אפשר להיות שמח בעסקים שכל היום רודפים רק אחרי הכסף, ולא מגיעים לתכלית?"
קם, ועזב הכל, וחזר בתשובה..
ואני מצדיע לו…
כי נראה שאפשר ללמוד את זה מיעקב אבינו..
ועל כך בפרשתנו:
אומרת התורה הקדושה (כח, כ-כא): "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים".
מדוע היה יעקב אבינו צריך לנדור? ואחרי עוד נדרו עוד כביכול עושה תנאי עם הקב"ה?
ובתירוץ זה הנה כתב בעל "הכלי יקר" (אות כ') יסוד נפלא על דבריו של יעקב אבינו:
"חלילה לומר, שהיה יעקב מסופק בהבטחת השי"ת כי כבר אמר לו האלהים והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, [בפסוקים הקודמים] אלא ביאור הענין הוא שיעקב לא ביקש כלל על שמירת הגוף שכבר הובטח בו אלא ביקש עכשיו על שמירת הנפש מן החטא וכו'.
"והטיל בין הדבקים תנאי, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש כי השמירה מן החטא הוא שלא ילמוד מדרכי הרשעים ויש עוד דרך אחר אשר על פיו יהיה כל ריב וכל נגע והוא העושר המעוור עיני בעליו ומונע את האדם מן הדרך הישר, כי לא לחינם בקש שלמה ואמר (משלי, ל,ח) רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי.
ע"כ אמר גם יעקב שימנעהו ה' מן זהב ורב פנינים, אלא יתן לו לחם כדי לאכול ובגד כדי ללבוש, דהיינו ההכרחי ולא יתן לו מותרות, ובזה מיושב מה שהזכיר לאכול וללבוש כי היה לו לומר ונתן לי לחם ובגד, וכי סלקא דעתך [יעלה על דעתנו] שילבוש הלחם ויאכל הבגד עד שהוצרך לפרש לחם לאכול, אלא ודאי שרצה לשלול בזה שלא יתן לו לחם יותר מכדי אכילתו, ובגד יותר מכדי צרכו, וינצל מן החטא על כן אמר מיד ושבתי בשלום אל בית אבי כי בתנאי זה אוכל לשוב בשלום שלם מן החטא".
יעקב אבינו מלמד אותנו את היסוד הנפלא ביותר בנפש האדם – כשהאדם הוא שומר תורה ומצוות ומשמר עצמו מחטאים ומכל מיני מרעין בישין, אזי הוא דם הופך להיות אדם כזה ששמח בחלקו תדיר ללא כל שהיות.
אדם יחשוב על זה – אנחנו אולי שואפים לזכות בלוטו ולמלאות את העובר ושב בחשבון הבנק, אך השמחה תהיה מאיתנו מהלאה, אך אם נשמח בחלקנו ובמה שיש לנו האושר יהיה מנת חלקנו תדיר, כי אנחנו הופכים להיות מסוג האנשים שלא מחפשים יותר מדאי ושמחים במה שיש להם..
והלוואי שנזכה להיות מאותם האנשים הללו, שלא מחפשים יותר מדאי אלא שמחים ב"טוב פת חרבה ושלווה בה".
הבה נספר כמה עובדות על מרן החפץ חיים ע"ה שיתנו לנו הקטנים אינדיקציה כיצד נראים החיים של אדם ששמח בחלקו (ברכי נפשי, עמוד שצ'):
"בביתו של החפץ חיים לא הייתה רצפה במשך שנים רבות, ובני הבית הלכו על חול ועפר, פעם החליטו כמה מבני ביתו לעשות רצפה העשויה מעץ, על בלוטות ואבנים, מי חשב בכלל! וכך היה גם בביתו של בעל ה'לשם' סבו של מרן הגרי"ש אלישיב ע"ה, ואצל גדולים אחרים.
והנה כאשר בנו את הרצפה בבית ה"חפץ חיים", היה זה שלא בידיעתו, ושלא ברצונו, וכאשר ביקר אחר כך בבית אחותו, ושם לא הייתה רצפה כלל היה מאריך לדבר בשבח ביתה, שאין בו כלל רצפה.
פעם אחד שאל אותו הגאון הקדוש ר' אלחנן וסרמן הי"ד, הלא רצפה של עץ היא מעלה גדולה לנקיות, מידה ששיבחו חז"ל, ואם כן מדוע הרבי מתנגד לכך?
השיבו החפץ חיים: ר' אלחנן יקירי, מה אתם מדברים, הרי בבתים של אבותינו ואבות אבותינו לא הייתה רצופה, והיו מנקים האדמה עם מטאטא!
ועד סוף ימיו לא היה החפץ חיים מרוצה מכך שרוחצים את הרצפה (!) ואמר שדי בכך שמטאטים פעם אחת, בערב שבת קודש מצא שאחד מבני הבית היה משפשף ומצחצח את הרצפה במטאטא, נאנח החפץ חיים ואמר: 'תגיד, וכי לא עדיף יותר שבמקום לצחצח את האדמה, נרוץ ונצחצח את הנשמה כדי שתהיה טהורה יותר?!—
כששאלה אותו הרבנית ע"ה, הלא אצל ר' חיים עוזר יש וילונות על החלונות, וכן יש בביתו עוד כמה דברים שאתה חושב למותרות, השיב לה במתק לשונו: 'מדוע אינך מבינה, הרי ר' חיים עוזר הוא "נשיא בישראל", ועליו נאמר 'גדלהו משל אחיו', ממילא הוא מוכרח לסבול מכל זה… אף על פי שאין זה לרצונו..
אבל אני?!, הלא איש פשוט אנכי, ואינני זקוק לכל זה…
והלוואי ובאמת נהיה גם אנחנו אנשים פשוטים כמו ה"חפץ חיים"..
–
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.
המאמר נכתב לרפואת:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
מו"א דוד בן שמחה הי"ו.
מ"א יפה בת זוהרה תחי'.
ולהבדיל לעילוי נשמת:
שמואל בן מרגלית ז"ל למשפחת צידקלוב הי"ו.
שהשבת פקידת שבועו.
ת.נ.צ.ב.ה.
