מאבק רודף מאבק: בעקבות ההצלחה המסתמנת – לפחות באופן חלקי – בעתירה לבג"ץ נגד הקיצוץ במימון מעונות הילדים שהוגשה על ידי ארגון "אמת ליעקב" ואחרים, פותחים בארגון במאבק נוסף נגד המיסוי הגבוה שמשרד האוצר השית על כלים חד פעמיים, מיסוי המכוון באופן ישיר נגד המגזר החרדי, המשתמש בכמות גבוהה במיוחד של חד פעמי.
עוה"ד זלמן בלאק, המייצג את הארגון וכמו גם מוסדות, ארגונים ואולמות שמחות, פנה במכתב התראה לשר האוצר איווט ליברמן וליו"ר ועדת הכספים ח"כ אלכס קושניר, ובו נטען כי הצו להטלת מס הקניה בערך של 11 שקל לכל ק"ג מוצרי חד פעמי ניתן בהתראה קצרה וללא בדיקת אלטרנטיבות כגון עידוד מתכלים והפרדת פסולת פלסטיק מהאשפה, וכמו כן על כך שהמיסוי חל על כ6% משוק הפלסטיק, כולל מוסדות, בתי חולים ודיור מוגן שמחויבים בשימוש סטרילי למניעת העברת מחלות.
בנוסף, נטען כי הצו המדובר ניתן ללא תועלת או הצדקה וכי הוא פוגע בעיקר בשכבות החלשות. גרוע לא פחות הוא מצבם של המוסדות אשר "מאכילים במרוכז מאות ואלפי אנשים בכל ארוחה, והם נאלצים לספק את האוכל בכלים חד פעמיים", דגש ניתן גם על כך שהכלים מהמוסדות ומשקי הבית שמהווה רוב השימוש בארץ, אינם מוצאים עצמם בחופי הים, ואדרבה, המשתמשים בחופי הים ובפארקים לא ישתמשו כנראה בכלי זכוכית.
עוד באתר:
עוה"ד בלאק קובל על כך שהחיפזון בו נערך הצו, מנע ממנו להיכתב באופן מותאם, ולהתייחס או לשקלל את העלויות והנזקים הסביבתיים הנגרמים מכלי זכוכית אשר פוגעים בסביבה בכריה, היתוך ושינוע לארץ וכן עלות השטיפה במדיח הצורך חשמל, מים וחומרי ניקיון שפוגעים בסביבה יותר מחד פעמי, נטען גם כי הצו המדובר פוגע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
גם לשון הצו המצביעה על הצורך לצמצם את השימוש בכלים החד פעמי שאינם מתכלים אך במקביל לא רק שאינה מעודדת את השימוש במתכלים כגון כלים מנייר, אלא בגין ציפוי של 3% פלסטיק ממסה את כל כלי הנייר, כשהתוצאה היא מיסוי של אלפי אחוזים בכלים המתכלים מול הפלסטיק, ובכך מעלה תהיות על התועלת שתיזקף מכך. לסיכום, מסיים המכתב בהתראה כי במידה ולא תהיה היענות לבקשה, מתכוונים הארגונים והמוסדות לפנות לערכאות הרלוונטיות כדי להמשיך את המאבק.
מארגון 'אמת ליעקב' נמסר כי "המיסוי מכוון באופן בוטה כלפי המגזר החרדי כסוג של עונש מטעם שר האוצר, שכן אין בו כל תועלת לסביבה כפי שהובהר, ומאידך, ברור שהמטלה הנוספת של שטיפת כלים במשפחות ברוכות ילדים תעמיס עוד יותר על כתפי ההורים, עומס מיותר שנועד אך ורק לפגוע בהם. ההוכחה הפשוטה שהמדינה עצמה לא חושבת שהמס יועיל לסביבה, היא העובדה שהאוצר מחשב את תוספת המיסוי כהכנסה עתידית למדינה, כלומר הוא משוכנע שהציבור ימשיך לרכוש חד פעמי באותו מינון כבעבר".
