המושג NLP כבר ידוע להרבה אנשים בארצנו…
זהו רעיון בתורת הנפש הבנוי על הרבה מושגים הלקוחים מעולם הפסיכולוגיה..
דהלא נפש, כידוע, צריכה המון מרגוע עצמי, ואילולי היא לא מקבלת אותו הטלטלות שיכולות להגיע, לרוב הן אינן צפויות כלל וכלל, מוזיזות את האדם ועד שהוא לא מטפל בזה יכול להגיע ח"ו לשתיית כדורי הרגעה..
עוד באתר:
ואגב, זה לא בושה, אדם תמיד צריך לדאוג לעצמו, ואם זה מה שייתן לו את השלווה אז כדאי לעשות את זה..
למרות שזה אולי נתון קצת למחלוקת…
היה אחד שחיפש שלווה בפרשתנו…
האם הוא מצא אותה?
הבה ונראה:
בפרשת השבוע פותחת התורה הקדושה(לז,א): "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען".
רש"י הקדוש מביא מדרש שמקורו במדרש רבה (פד,ג): "א"ר אחא בשעה שהצדיקים יושבים בשלווה ומבקשים לישב בשלווה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג אמר, לא דין שהוא מתוקן להם לעולם הבא אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה".
שואל הסבא מנובהרדוק הגאון ר' יוסף יוזל הורוויץ זצ"ל בספרו מדרגת האדם (מאמר נקודת האמת) מה זה העין הרעה הזו? מה עשו הצדיקים? רצו "רק" לשבת בשלוה בלבד ומה החטא בזה?
אלא עונה הרב דברים נפלאים (מפאת אריכות דבריו שם, נביא את עקרונותם של דברים) וזה לשונו:
"אמנם אם נתבונן בזה נמצא כי יש שלוה ויש מנוחה, והמה דברים מנוגדים. שלוה נקרא בעת שלא יחסר לו שום דבר, מפני שיש לו כל מה שרוצה, ומוכן אצלו כל מה שהוא צריך, ואינו צריך לדאוג לכלום, יש לו דירה טובה וכל הצטרכות הגשמיות. יש לו מעות מזומנים לעת מצוא, והמסחר שלו הולך כשורה, וכל הקנינים שלו עומדים תחת שמירה מעולה, אין לו שונאים שיבקשו נקמתו, ועת שלום בעולם, ומצב בריאותו בטוב, והמידות המה שבעים רצון, והוא נכבד ודעתו מתקבלת בהסביבה שלו, אין לו בן גילו אשר יקטין מעלתו, ואינו משועבד לשום אדם, ובכל שבר שפונה מצליח זה נקרא שלוה.
"ויש אדם שהוא חי חיי מנוחה, ומה זה נקרא "מנוחה"? שאינו צריך לכלום, לא מצד שהוא מוקף בכל הצטרכות ומאויי ליבו, אלא מצד שאינו רוצה במה שבני אדם רגילים לרצות, ואינו מתאווה למה שהכל מתאווים, מפני שאינו מחשיבם, והוא מבין החסרון שיש בכל רצון, אשר יומם לא ינוח ולילה לא ישקוט לכן עוזב אהבת הרצון לגמרי ומשליך כל יהבו על ה' וכו'.
ועוד ממשיך הרב ומתרץ:
"ונוכל להבין זה בדברי חז"ל במה שאמרו: "ביקש יעקב לישב בשלוה", השלוה שביקש הוא כתנאי לקיום התורה והשלמות כלל, אלא שעבר הרהור דק מן הדק במחשבתו להיות שלו מעט מן הניסיונות הרצופים והמתמידים בחשבון שמא יהיה אז הרוחניות שלו לפי שיקול דעתו יותר ויותר גבוה,
אלא שמדרכי ההשגחה אשר "רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א' ב,ט) הראה לו הקדוש ברוך הוא החלטה ברורה אשר "יפה אחת בצער ממה שלא בצער", כי עיקר תועלת האדם הוא רק מן הניסיון. לכן קפץ עליו רוגזו של יוסף, כירק מניסיונות רצופים ותכופים יתעלה האדם וכו', לכן מיד שביקש יעקב לישב בשלוה, היינו לנוח מעט מניסיונות רצופים מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף, לא בתור עונש, אלא בתור שמירה שלא יטעה בדרכו מפני שרק בניסיון הוא ההצלחה".
והנקודה היוצאת מכל דבריו נפלאה היא עד למאוד – לפעמים קיבלת איזושהיא טלטלה נפשית קשה, לא משנה ממה, לפעמים הניסיון הזה שאתה עכשיו עובר הוא ההצלחה שלךף הטלטול של הנפש שלך זו ההצלחה שלך, ולא צריך לחפש כל מיני טצדקי למה זה לא?, כי הלא "יפה אחת בצער ממה שלא בצער", ולכן גם אצל יעקב אבינו שביקש לשבת בשלוה ובסופו של דבר קפץ עליו רוגזו של יוסף בגלל שזה היה כל ההצלחה שלו שיעמוד בניסיון, ואז יצליח ויורווח לו ויוטב לו.
וזו עיקר מעלתו.
ומצאתי סיפור נפלא על הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל על מעלת הצדיקים (אוצרותינו, בראשית עמוד 351):
"סדר יומו של הראשל"צ הגאון רבי מרכי אליהו זצ"ל היה עמוס לעייפה. את היום פתח בתפילת ותיקין, וסיים בשעה מאוחרת מאוד בלילה, לאחר יום מלא בלימוד תורה ועזרה לציבור שהשכים לפתחו.
מספר עוזרו ר' רענן כהן הי"ו: נוהג הייתי להסיע את הרב מביתו לשיעור בימי חמישי, והרבה פעמים היה מתעכב ביציאה בגלל האנשים שבאו ליטול ממנו עשה ותושיה. מחד לא רצה לאחר לשיעור, ומנגד לא רצה להשיב ריקם את כל מי שהמתין להתייחסותו, וכך היה מוצא את עצמו משתדל לענות לכל אחד לפי צרכיו, בלי שהשואל ירגיש שהרב בלחץ של זמן.
פעם אחת לאחר שסיים לענות לאחרון האנשים, נכנס לרכב, נאנח ושאל אותי: "רענן, איך אני יודע שאני צדיק?"
הייתי נבוך מהשאלה הבלתי צפויה, אך עוד לפני שהספקתי לחשוב איך עונים לשאלה כזאת, הוא חייך את חיוכו המוכר והפטיר: "הלא מובא במסכת ברכות (ס"ד.)שצדיקים אין להם מנוחה בעולם הזה"…
ואחרי כל זאת…
די למבין!.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
===
המאמר נכתב להצלחת ולרפואת בני יקירי:
יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.
בתושח"י.
