החלומות בתורה ובנ"ך הם לכאורה דבר חריג, התורה מחנכת אותנו למציאות ברורה ישרה ושכלתנית ולא לדברים שאינם ברורים, ומדוע דווקא בתחילת התורה כבר בספר בראשית רבו החלומות?
"פעם אחת היו עולין לירושלים… כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק"(מכות כד)
רבי עקיבא ראה את האור מתוך החושך, את החיובי מתוך השלילי, וכך למד כיצד צורת החיים בגלות, גם במציאות הגלותית, מהות היהודי למצוא נקודת אור ולהפוך אותה לנקודת הליבה של חייו.
עוד באתר:
למרות רדיפות אחי יוסף עד כדי "ולא יכלו לדברו לשלום", יוסף לא חת ולא נכנס לדכדוך, אלא שמר על חוסן נפשי, חלם, שאף, והביט למרחוק עד כדי למלוך 'על השמש והירח ואחד עשר כוכבים' גם כאשר סבל רדיפות מבית, הם לא השפיעו עליו במהומה.(רש"ר הירש)
"עקיבא בן יוסף" היה ניצוץ נשמתו של יוסף הצדיק (האר"י הקדוש) כפי שיוסף הצדיק ראה את האור וחלם להצליח כך גם רבי עקיבא למד, כי התפיסה הגלותית לא תקבע בנפש האומה, אסור להגיע למצב בו "יותר ממה שקשה להוציא את ישראל מהגלות, קשה להוציא את הגלות מישראל"
"חלום הוא מלשון החלמה" (מלבי"ם) ברגעי לחץ ובעיות החיים, החלום מרפא את הנפש, החלום, התקווה, התשוקה לצאת מן המצר מפריחה חיות באדם העובר סערות וקשיים בחייו.
אם אתגרי החיים פוגשים אותך במצוקת הזמן, הרי שתפקידך הרוחני כי תופעות הלווי של צוק העיתים לא יהפכו לצלקות קבועות, שהצער לא יהפך לחלק מעצמותך, שהכאב לא יפשיח שורשים בנפש היהודית שלך, אלא היא תמשיך לאוות חרות ותקווה, חלום ושאיפה.
כי כך הוא היהודי, ברגע אחד ללא כל התכנות מוקדמת, היהודי זוקף את קומתו, מנער אבק בין מאות ואלפי שנים, בגיו זקוף ובראש מורם, נחפז אל ארץ אבותיו!
שבת שלום ומבורך!
