"צידה לדרך": פרשת שמות \ הרב אפרים אפשטיין | האזינו

הפרשה מתחילה בתאור שמותיהם של בני ישראל שהגיעו למצרים.
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו".

רש"י במקום ועוד פרשנים מקשים
מדוע התורה חוזרת ומזכירה את שמות הבאים מצרימה,הרי הם כבר הוזכרו בפרשת "ויגש" כאשר יעקב ובניו באים למצרים ?

אם נשווה את מה שנאמר בפרשת "ויגש" למה שנאמר בפרשה שלנו,נראה הבדל בולט.

בפרשת "ויגש" התורה מונה בפרוט רב את 70 הנפש שירדו למצרים,ואילו אצלנו בפרשה התורה מסתפקת בציון שמותיהם של בני יעקב.

בנוסף ניתן לראות שבפרשת "ויגש" התורה מתחילה את המניין בפסוק
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו…"
ואילו אצלנו בפרשה המניין מתחיל בפסוק קצת שונה
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו"

יתכן והשינויים האלו יכולים לבאר את התמיהה שהזכרנו בתחילה,מדוע יש צורך בחזרה על שמות אלו שבאו למצרים.

השבוע,כך פורסם,נפטרה אישה,אם למשפחה ברוכת ילדים לאחר שסבלה ממחלה קשה במשך כחמש שנים.
בהלויה סיפר בעלה סיפור מדהים.

הוא סיפר שלפני כחמש שנים,כשהתגלתה אצל אשתו המחלה,הרופאים לא "נתנו לה"
יותר ממספר חודשים.
אבל אשתי אמרה,כך הוא סיפר,שהיא בטוחה שעדיין לה הגיע זמנה.
"יש לי אמא מבוגרת ואני צריכה לחיות כדי לטפל בה".
לפני כחודש,הוסיף הבעל וסיפר, נפטרה אמא של אשתי.
ואשתי מיד אמרה "נגמר לי הביטוח".

הערך המקודש של "כבד את אביך ואת אמך",
השאיר אותה בחיים חמש שנים נוספות.
ההכרה בחוב שיש לנו להורים שלנו,התורה מציבה את ההכרה הזו כראשונה במעלה.
הערך של המשפחה הוא כ"כ חשוב ובסיסי.

הגאון הרב זילברשטיין סיפר שנפגש פעם עם יהודי ששרד את השואה האיומה,ואותו יהודי ידע מדוע הוא זכה להינצל.
הוא סיפר שהוא זוכר את היום בו הם גורשו מבתיהם למחנות.
הם, הגרמנים ימ"ש לא השאירו הרבה זמן להתארגנות.
הם הורו ליהודי העיר להתאסף בשעה הקרובה בכיכר העיר.
יהודי העיר שחששו לגורלם ניסו בזמן המועט שעמד לרשותם להחביא בבגדיהם ואצל הילדים,מעט תכשיטים ורכוש שיוכלו לעזור להם בהמשך.
אבל אבא,כך הוא סיפר,התנהל בצורה שנראתה לנו משונה.
הוא החל לבקש מאיתנו- מהילדים,בקשות שנראו לנו באותו זמן דחוק ומאיים, קצת מוזרות.
מאחד הוא ביקש שיצחצח לו את הנעלים,מהשני שיבריש לו את הכובע וממני הוא ביקש שאגהץ לו את החולצה.

לפני שיצאנו מהבית,אבא הסביר.
"אנחנו הולכים אל הלא נודע. זהב וכסף אולי יעזרו,אבל מה שכתוב בתורה ודאי יעזור.
"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך"
לכן ביקשתי שתעשו בשבילי…..

שני הסיפורים אומנם עוסקים בציווי או שמא נאמר בערך הנעלה של כיבוד הורים,
אבל הם מובילים אותנו לנקודה היותר רחבה של "ערך המשפחה".
העם היהודי שורד במשך אלפי שנים בזכות ההקפדה על "ערך המשפחה".

מחד חובתם של ההורים בעיצוב דור העתיד ומאידך חובתם של הילדים בכבודם של הוריהם.

מערכת סגורה ששומרת על עצמה מפני רוחות זרות.

בפרשת "ויגש" כשיעקב פונה ללכת למצרים,התורה מספרת
"..ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק".
הרש"ר הירש מעיר שזה המקום היחיד שבו מצינו שאחד מהאבות מקריב זבחים.
האחרים הקריבו רק עולה.
כי זבח הוא סעודה משפחתית שנאכלת לבעלים,היא מקדשת את המשפחה והופכת אותם למקדש ולמזבח.
בני נוח,כך אומר הרש"ר הירש,גם הקריבו עולות,
אבל ההבנה שכל חדרי משפחתנו הם מקדשים,
זו רק הבנה יהודית.
זבח שלמים הוא קרבן יהודי מובהק.(ציטוט)
שם,כשיעקב הולך למצרים עם כל משפחתו להתאחד עם יוסף,הוא זבח לה' את "זבח המשפחה".
"ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק" ולא כמו בדרך כלל " לאלוקים" כי ההדגשה שם על המשפחה.

עכשיו אפשר לחזור למה ששאלנו בראשית הדברים,מדוע יש צורך לחזור על שמות הבאים למצרים.

בני ישראל יוצאים לשעבוד נורא של מאות שנים במצרים.
מה הם צריכים לקחת איתם ?
מה יוכל לשמור עליהם במשך השנים הארוכות ?

מה אנחנו יכולים ללמוד לחיים שלנו ?
הרי מעשה אבות סימן לבנים.
כיצד מתמודדים היום בחינוך הילדים מול "פרעה ומצרים" של הדור שלנו ?
כיצד מתמודדים היום מול "פרעה ומצרים" שאולי מסוכנים יותר,היום הם צבעוניים ואינם מאיימים ?

אני חושב שבפרשה אין חזרה על מה שנאמר בפרשת "ויגש".
יש כאן הדגשה של הצידה לדרך אותה לקחו איתם בנ"י.

בני ישראל לוקחים איתם צידה לדרך את
"ערך המשפחה".
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו"
אין כאן פרוט של כל השבעים נפש כמו שמפורט בפרשת "ויגש".
שם העניין היה לדעת את מנינם.
אבל כאן אצלנו הדגש הוא על ".. איש וביתו באו".
התורה מזכירה רק את שמות בני יעקב-השבטים.
רק "שם המשפחה" מוזכר,
כי הדגש הוא על "ערך המשפחה".

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]