המקובל החשוב והמשפיע, הרב יצחק לוריא, האר"י הקדוש, לא השאיר עדות ישירה בכתב ידו של השיטה הקבלית שלו. כדי להבין את הגותו ותפיסת עולמו, יש להתבסס על תלמידיו כמו הרב חיים ויטל ואחרים, שסיכמו את רעיונותיו. הגותו של האר"י הקדוש והשפעותיו הינם בעלות השפעה יתרה, הן בתחום הרעיונית והן בתחום המעשה. הוא חשף תפיסה קבלית חדשה של בריאת העולם, של תורת האצילות, ושל קץ הימים שהשפיעו רבות על מגמות יהודיות בהמשך הדרך. המקובלים שהתארגן סביבו בצפת יצרו מנהגים חדשים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי הדת היהודיים, כמו תפילת קבלת שבת או סדר ט"ו בשבט.
למרות שלא כתב בעצמו ספרי קבלה, ישנה עדות ביד ראשונה של חייו כאדם שחי בארץ ישראל ובמצריים והתכתב עם בני דורו. בנוסף למספר מכתבים ומסמכים שהיו שמורים בגניזת קהיר, הספרייה הלאומית חושפת כעת מכתב קרוע וחלקי שנשלח לאר"י הקדוש בתקופה בה חי במצריים. להבדיל מתחום העיסוק המיוחס לאר"י לעולמות הקבלה, המכתב מתייחס לענייני העולם הזה. הכותב, אדם בשם דוד, כותב לאר"י על מנת לגייס את הרב לתמוך בשד"ר (שלוחא דרבנן), אשר נשלח מצפת לגייס כספים ליהודי ארץ ישראל מקהילות ישראל בתפוצות. למרות שהאר"י היה ידוע בחייו הפשוטים אם לא סגפניים, הוא היה דמות ארצית משמעותית שיהודים פנו עליו גם בנושאים כלכליים וארציים.
