"העולם הזה – פוגע בתאוות התורה והמצוות"

רבינו האור החיים הקדוש כותב בפרשתינו, על הפסוק 'אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ' שעל ידי כיסופים לתאוות עולם הזה, אדם גורם שיכנס בו ארס החטא, והרי הוא נשוך מזוהמת וטומאת נחש הקדמוני, הוא יצר הרע.

וזה לשון קודשו: 'אֶת כַּסְפְּךָ' הם הדברים שהאדם כוסף בעולם הזה לדברים הנדמים, 'לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁך', כי כשאדם משלים תאוות נפשו הבהמית, ומטעים רוחו מכיסופיו, הוא נשוך בזה ומטיל בו ארס החטא. ואמר 'וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ' פירוש, אפילו 'אָכְלֶך', שהוא דבר שהורשית לאכול, לא תרבה בו, כי כשאדם הולך אחר גרונו ויטה גבול התאוה שבו למותרות, בזה יחשיך אור הנפש, כי כשזה קם זה נופל, כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני, והוא מאמר הכתוב (משלי יג כה) 'צדיק אוכל לשובע נפשו', לא להנאת ההרגש. עד כאן לשון קודשו.

וכך מפרש רבינו הקדוש גם את הנאמר בפרשת כי תצא 'כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. שזה מרמז על מלחמת היצר, שאם האדם רואה את הנשמה שהיא נקראת 'יפת תואר' שנשבתה ביד היצר הרע, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא 'וגלחה את ראשה, ועשתה צפרניה' להתנתק מהמותרות ומתאוות עולם הזה, שהשערות והצפורניים מסמלים עליהם.

עוד באתר:

צפו

הקשר הסמוי מן העין: בין ט"ו בשבט ליום הכיפורים

הרב ברוך רוזנבלום

תיעוד מהאוויר

חיסול לאור יום: צה"ל הוריד את "המהנדס". צפו

קובי פינקלר

המשדר המלא

'המלחינים' בפרק סיום: בן 14 הדהים את השופטים • צפו

המלחינים

הקריאה מעוררת הזמן

מכת מצרים? צפו: האדמה פערה את פיה ובלעה חנויות

אבי יעקב

ויחד עם זאת, חייב האדם להתחזק בלימוד התורה בבית המדרש שהוא נקרא 'ביתך' הבית העיקרי של האדם.

וזה מה שנאמר בהמשך הפרשה 'וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף' שלא ימכור את הנשמה באמצעות כיסופים לתאוות עולם הזה, אפילו הם תאוות המותרות מבחינת ההלכה.

ובהקדמה לספרו הקדוש 'אור החיים' מעיד רבינו הקדוש על עצמו, שקיבל על עצמו כמה קבלות לפני שכתב את ספרו הקדוש, ואחד מהם, שהתנזר מכל תענוגות של העולם הזה, כדי שיזכה לכוין לאמיתה של תורה.

שאם האדם כוסף ורודף אחרי תאוות העולם הזה, הרי הוא מוכר את נשמתו הרוחנית לכוחות הטומאה הנקראים 'סטרא אחרא', והוא שבוי בידם חס ושלום.

וזה לשון קודשו: 'לְהַרְחִיק דִּבְרֵי חֹל וְתַעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֵם הַדְּבָרִים הַפּוֹגְמִים מֵעִקָּרָם, וּפוֹגְמִים פְּגִימַת בָּשָׂר אֶת הַמָּתוֹק, וְלֹא יָאִירוּ שְׁבִילֵי פֵּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה מִמְּקוֹר הָאֱמֶת, וְאִם יָאִירוּ יִהְיוּ כֶּסֶף סִיגִים'.

ובספרו 'ראשון לציון', מאריך רבינו הקדוש לבאר, 'כי תחילת פיתוי היצר לאדם, הוא שצריך לאכול ולשתות ולהתענג בתענוגי בני אדם כדי שיהיה לו כח ללמוד תורה, וכל עצתו של היצר הרע, תכליתה היא לחזק בו כוחות הגופניות ולהגביר בו החומר, ואחר זאת כאשר מתגבר בו ליחות הגוף, הדבר מובן כי יחלש כח הרוחני, וגוף האדם ותגבורת הכלים הגופניים, הם כלי מלאכתו של היצר הרע, שבהם יעשה מלאכתו להתגבר על הנשמה במהרה'.

[אור החיים כי תצא פרק כא פסוק י]

היום חמשה ועשרים יום לעומר שהם שלשה שבועות וארבעה ימים

בשורות טובות לכל בית ישראל