הדרך מירושלים לבית לחם קצרה. מרחק של 300 מטרים מפריד בין מעלה הדרך בשכונת גילה לבין מקום קבורתה של רחל אמנו בפאתי בית לחם. המציאות באזור השתנתה. אחרי שנים רבות של קשיים בהגעה למתחם הקבר ניתן כיום להגיע בתוך דקה למתחם.
נוסעים כברת דרך קצרה מאחורי חומת בטון גבוהה עד לפתח המתחם. אבל אל תחפשו את כיפת המבנה הכה מוכרת מאיורי המאה הקודמת, אותה כיפה שהוסיף משה מונטיפיורי למבנה. את הכיפה ועץ האלון סביב לה, כמעט ולא ניתן לראות. כך או אחרת בערב הימים בהם לפי המסורת מתה רחל בי"א בחשון הלכנו אל המקום עליו מתואר בספר בראשית "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם". ובבראשית מ"ח: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם."
דקה של נסיעה אמרנו ואנו בפתח המתחם. חונים ברחבה (יש מקום לכ-50 מכוניות פרטיות בין השעות 9-17) ויורדים למבנה. גאולתו של המקום לא היתה פשוטה כלל ועיקר. לפי העדויות הגיעו הרב מנחם פורוש וח"כ דאז חנן פורת ז"ל ליצחק רבין ז"ל בערב חתימת הסכם אוסלו. עד היום, כך מספרים, מהדהדת קריאתו של הרב פרוש לרבין "מאמא רוחל, מאמא רוחל" וכשדמעות בעיניו הוא מבקש מרבין להוסיף את המתחם לריבונות ישראלית. הרב מנחם פרוש שיחזר את אותו האירוע "תמיד התפללנו במקום, וידענו שהבכיות בקבר רחל אמנו מסוגלות לישועות ולגאולה. לאחר מלחמת ששת הימים, כשזכינו בחסדי שמיים לחזור למקום, באתי לשם עם הצדיק הירושלמי 'אבי האסירים' רבי אריה לוין זצ"ל, והגאון רבי חיים שמולביץ. לקחתי קרטון וכתבתי עליו: 'כאן קבר רחל'. במקום היו בכיות נוראות. רבי אריה לוין צעק בבכי: 'מאמע רחל', ורבי חיים שמולביץ אמר בבכיות נוראות: 'אמא רחל, כתוב בפסוק 'מנעי קולך מבכי', ואני אומר לך המשיכי לבכות כי יש שכר לפעולתך'. קשה לתאר את המעמד הנורא רווי ההוד שהיה שם. בהסכמי אוסלו רבין עמד למסור גם את קבר רחל. רבים ניסו ללחוץ עליו שלא ימסור את המקום, אך לא הצליחו. בתחילה היססתי, אבל לבסוף ביקשתי פגישה עם רבין. באתי אליו, ואמרתי לו: 'איך החלטת להעביר את קבר רחל? ההחלטה כעת נתונה בידך'. תפסתי את רבין והתחלתי לבכות, ואי אפשר היה לעצור את זה.
עוד באתר:
"רבין עמד דום והיה נבוך. והוא אמר לי: 'הרב פרוש, עד כדי כך אתה נרגש?'. אמרתי לו: 'קבר רחל זה הנשמה שלנו', והבכיות הלכו וגברו. לא הצלחתי לעצור את עצמי. עוד באותה פגישה, הודיע לי איתן הבר ששינו את ההחלטה למסור את קבר רחל לרשות הפלשתינית".
כבר בכניסה חשים את עוצמת המקום. דלת עץ עתיקה הפתוחה כעת פותחת בפנינו צהר לציון קברה של האם האהובה.
בעת הרחבת המקום על ידי מונטיפיורי, התווסף למתחם הקבר חדר כניסה צמוד ולו דלת עץ כבדה. דלת זו קיימת עד היום ולה מפתח ומנעול עם מנגנון מיוחד לפתיחתו. רבי אליהו שלמה זלמן בסן הכין את הדלת ואת המפתח הגדול לקבר רחל אמנו על פי הזמנה מיוחדת של מונטיפיורי. שיטת הפתיחה הייתה סודית וידועה רק לגבאי המקום. מפתח הקבר המקורי נמסר על ידי מונטיפיורי, לשמש האשכנזי אברהם לייב מונזון הראשון. מכאן עבר המפתח גלגולים רבים שסיפורם צר מלהכיל את היריעה. סמוך לדלת בור מים עתיק, שימש ככל הנראה לנטילת ידיים ולמים לעוברי הדרך.
בתוך המבנה שתי כניסות לגברים ונשים. אלו גם אלו פוקדים את המקום וכפי שמגיעים רבים למערת המכפלה טוב יעשה הציבור היושב בציון עם ישוב ויפקוד בהמוניו את קברה של רחל. "קול ברמה נשמה" יהא לא רק שיר, אלא קולם של המוני ישראל.
בסמוך למבנה המרכזי הקימו באחרונה מרכז ללימוד והכנה של בנות מצוה לאור תורתה של רחל. ללמוד בצוותא אם ובת, על דמותה של האם ואחר כך לחגוג את השמחה במקום, זו בהחלט אוירה אחרת.
