10 שנים לפטירתו של מנהיג הדור | מסכת חיי הגרי"ש אלישיב

כ"ח בתמוז תשע"ב זהו תאריך שלא יישכח בציבור החרדי ובעולם היהודי כולו. בדיוק בתאריך זה לפני עשר שנים, המנהיג הרוחני, רבן של כל ישראל מרן הרב יוסף שלום אלישיב זצוק"ל, עלה בסערה השמיימה, לאחר 102 שנות עמל התורה, בצורה נדירה ויוצאת דופן.

הרב אלישיב נולד בעיר שאוול שבליטא כבן יחיד להוריו לאחר 17 שנות נישואין. סבו מצד אמו, חיה מושא, היה המקובל "בעל הלשם" רבי שלמה אלישיב מחבר הספר "לשם שבו ואחלמה". אביו היה הרב אברהם לוינסון, רבה של הומל (היום נקראת גומל, עיר בגבול בלארוס אוקראינה), והם העתיקו את מגוריהם לשם משאוול כשהיה כבן שנה.

על לידתו מסופר, כי אמו שחיכתה זמן רב לפרי בטן הייתה אישה אצילית בעלת מידות תרומיות. יום אחד היא תלתה כביסה בחצר הבית, ובימים ההם היה יום מיוחד בשבוע, שהיה נקרא 'יום כביסה', יום זה היה כולל מאמץ רב ועבודה מפרכת. לאחר תליית הכביסה עברה בחצר שכנה שלא הייתה מרוצה מכך שהכביסה תלויה בחצר, ולקחה מספריים וחתכה את החבל, וכל הכביסה נפלה והתלכלכה.

היא הבליגה על כאבה ועל עוגמת הנפש שנגרמה לה, ובמקום לריב ולתבוע את עלבונה, מה שלבטח היה מצית את אש המחלוקת בכל האזור, החליטה לכבס שנית את כל הכביסה, למרות הטרחה המרובה והעבודה הקשה. לאחר מכן, תלתה את הכביסה בחצר אחרת ולא סיפרה את הדבר לאיש.

בערב, כששב בעלה מבית המדרש, היא רצתה לספר לו את אשר עבר עליה ולשפוך את לבה לפניו, אך לבסוף התגברה על עצמה ולא סיפרה כדי שלא תגיע לחטא לשון הרע. לפתע דפקה השכנה בדלת וביקשה ממנה סליחה בלב מר. היא אמרה לה: כבר קבלתי את ענשי, בני הקטן קודח מחום, אנא סלחי נא על פשעי. האישה הצדקנית אמרה לה שהיא מוחלת לה בלב שלם, ואף איחלה רפואה שלימה לילד החולה. ובאותה שנה היא נפקדה בבן, הלא הוא רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

בילדותו שימש כסופר של סבו, לאחר שעיניו של הסב כהו. בשנת תרפ"ד עלה לארץ ישראל עם משפחתו אשר השתקעה בשכונת מאה שערים בירושלים. לצורך העלייה שונה שם המשפחה בעצת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ל"אלישיב", כשם נעוריה של אמו, על מנת לקבל אשרת עלייה לארץ.

לאחר עלייתו לארץ ישראל למד תורה באופן עצמאי בבתי מדרש בירושלים. נהג להתייעץ בנושאים הלכתיים עם הרב קוק ולהשתתף בסעודה שלישית שנערכה בביתו. בכ"ח באדר שנת תר"ץ, בגיל 20, נישא לשיינא חיה, בתו של הרב אריה לוין. הרב קוק היה השדכן שעודד את הרב לוין להסכים לשידוך והוא אף סידר את חופתם. הרב קוק גם היה הסנדק של בנם הבכור, משה.

בשנת תרצ"ח, הוסמך הרב אלישיב לרבנות על ידי הרב זליג ראובן בנגיס, ראב"ד העדה החרדית בירושלים. משנת ת"ש נמנה עם רבני בית המדרש "אוהל תורה" שבראשות הרב שמואל יצחק הילמן. הרב אלישיב כיהן במשך שנים רבות, מיום פטירת אביו, כרב בית הכנסת "תפארת בחורים" בשכונת מאה שערים בירושלים. הוא השתתף בתפילות בית הכנסת ומסר בו שיעור גמרא מדי יום. עם זאת, לא מילא את התפקידים המקובלים של רב בית כנסת, כגון נשיאת דרשות שבת הגדול ושבת שובה, מכירת חמץ של מתפללי בית הכנסת וכדומה. בעשור האחרון לחייו, עקב חולשתו, עבר השיעור לקארוון שהוסב לבית כנסת שהוקם במיוחד בסמוך לביתו.

לרב ולרבנית נולדו שנים עשר ילדים, אולם שניים מהם נפטרו בצעירותם הבן יצחק נפטר בינקותו, ואילו הבת רבקה נהרגה מפגז ירדני במלחמת השחרור. בנוסף לכך, עוד ארבעה מילדיו נפטרו עוד בחייו. כמעט כל בניו ובנותיו מחותנים לגדולי הדור או לילדיהם.

בתו הרבנית מרת בת שבע עליה השלום, הייתה נשואה למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, בתו הרבנית לאה עליה השלום הייתה נשואה לרב עזריאל אוירבך בנו של מרן פוסק הדור הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, ובנו הגאון הרב בנימין אלישיב נשוי לבת מרן הגאון הרב מיכל יהודה לפקוביץ' זצ"ל. הרבנית מרת שושנה עליה השלום שהייתה נשואה להגאון הרב יצחק זילברשטיין, הרבנית מרת דינה עטיל ברלין עליה השלום, הרבנית מרת שרה רחל ישראלזון ע"ה, רבקה ע"ה שנהרגה בגיל שנה במלחמת השחרור והרבנית גיטה, אשת הגאון הרב בנימין רימר.

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל כיהן מרן הרב אלישיב זצ"ל כרב העיר רמלה, אולם לאחר זמן קצר התפטר מתפקידו ומונה לדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. משם עבר לשמש כדיין בבית הדין הרבני הגדול, לא לפני שהרב הראשי הספרדי דאז הראשון לציון הרב יצחק הרצוג זצ"ל הכתיר אותו כ"גאון מוכר", מה שפטר אותו מהצורך לעבור מבחנים וסמיכה. כעבור עשרים שנה, בשנת תשל"ד, התפטר מתפקידו בעקבות פרשת האח והאחות שהסעירה את המדינה. מאז, ביתו הקט של הרב אלישיב ברחוב חנן בירושלים הפך לאבן שואבת לקהל רבבות שבאו לשאול שאלות בהלכה.

בשנת תשמ"ט הגיע מרן הרב אלישיב להשתתף בכנס היסוד של דגל התורה שהתקיים בבנייני האומה בירושלים, לבקשתו של ראש ישיבת פוניבז מרן הרב שך זצ"ל. הייתה זו הפעם הראשונה בה לקח חלק באירוע ציבורי. בשנת תשס"ב, לאחר פטירתו של מרן הרב שך הנהיג מרן הרב אלישיב את היהדות החרדית. מרן הרב אלישיב זצ"ל נמנע מלפרסם ספרים בעצמו, אולם תלמידיו קיבצו את כתביו בספרים שונים, מהם שואבים מאות מורי צדק ותלמידי חכמים הוראה לרבים.

הרב אלישיב מעולם לא מונה לחבר רשמי במועצת גדולי התורה של דגל התורה, אולם בפועל השתתף בישיבותיה ונשמרה לו זכות וטו בנושאים הציבוריים שעמדו על הפרק.

ביום ראשון י"ב בשבט, בשעה עשר בערב, צוות של נט"ן פינה את מרן הרב אלישיב לבית החולים שערי צדק. מאז, במשך כל חודשיו האחרונים עקב עולם התורה בארץ ובעולם בדאגה אחר מצבו של הרב, ותפילות לרפואתו השלימה לא פסקו מהיכלי התורה והישיבות עבור רבן של ישראל הגאון הרב יוסף שלום בן חיה מושא.

עם פטירתו של פוסק הדור מרן הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל נוצר חלל גדול בעולם התורה ובעולם הפסיקה – בעולם היהודי כולו. ומנהיג בסדר גודל כמוהו לא היה, וכנראה שגם לא יהיה.