להסתכל למרץ בעיניים \ הרב נהוראי משה אלביליה | צפו

יום קייצי בהיר…

התנעת את האוטו לנסוע לסופר "רמי לוי", הנמצא במרחק כ10 דקות נסיעה מביתך לעשות קניות…

הייתה לך מטרה שהתניעה במין מנוע כזה את המרץ הפנימי לנסוע להשלים את המשימה..

מהנדס בניין ויזם נדל"ן…

ישבתם על מפות הענק באתר הבניה וניסיתם לנתח כל שביל וכל פינה מה יתרום גם מבחינה כלכלית לכם, וגם לרוכשי הדירות שאחרי שנתיים וחצי שתעבדו באתר מישהו ייצא מרוצה בסופו של דבר…

הייתה בכם נקודה פנימית שרציתם לזרז את הפועלים שלכם ואת מפקח הבנייה בשביל שייצא על הצד הטוב ביותר..

וליהלום שבכתר…

אתה בן תורה, בן ישיבה או אברך כולל שהחלטת בהחלטה גמורה ואמיצה שלא משנה מה, את המסכת הנלמדת בישיבה אתה מסיים, את הנושא הנלמד בכולל אתה לא מפספס…

זה מה שנקרא "להסתכל למרץ בעיניים", ולגיד אני שם בשביל לכבוש אותו עד הסוף…

מצאנו את הנקודה הזו גם בפרשת השבוע שלנו (ד,א):

"וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַֽעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם".

משה רבינו מבקש מבני ישראל לשמוע אל מצוות ה' בשביל שיוכלו לנחול את ארץ ישראל כהבטחת הקב"ה לבניו.

ויש כאן שאלה מתבקשת ששואלה רבינו הנצי"ב מוולוזי'ן זצ"ל בספרו "העמק דבר" – ובהקדמה לדבריו הוא מביא את פירושו של רבינו ה"אבן עזרא" על התיבות "למען תחיו" שפירש דבר פלא "כי עובדי פעור נשמדו" וכי כל מי שלא שומע אל החוקים ואל המשפטים הוא נקרא 'עובד פעור'?

והוא מתרץ יסוד נפלא לחיים: "אבל הכוונה היא שמשמעות "חי" כמה פעמים הוא עליזת הנפש ועונג שמשיג בהגיעו לתכלית שלימותו. והכלל דכל הרגש רוחני מוסיף חיות. וכמו שחיות האדם תלויה במה שמרגיש עונג הדעת והכבוד, והוא מרובה יותר מחיות הבהמה שאינה מרגשת עונג אלא באכילה ושתייה וכדומה. ואם יקרה אדם שמאבד ומשחית הרגשותיו הרוחניים וישקיע עצמו והרגשו רק בתאוות אכילה וכדומה, הרי זה נחשב כבהמה, ואינו נקרא 'אדם חי' שהרי מאבד את מה שהיה בכוחו לחיות בטוב. כך העובד את ה' באמונה מתענג ומרגיש חיות מזו העבודה, ומי מישראל שמאבד הרגשה נעימה זו נקרא 'מת' וכו', וכל זה במי שלא הגיע למדרגה עליונה רק עובד את ה' באמונה. אמנם מי שזכה לעלות ב"אורח חיים למעלה למשכיל". להרגיש עונג מדביקות בה' הוא מוסיף עוד חיות הרבה ממי שלא הגיע לזה ההרגש , וזו חיות שאין למעלה הימנה".

למה יש לך חשק לקום בבוקר?

כי יש לך חיות, יש לך למה לקום…

תשאלו אנשים שלא עלינו יש להם פוביה מסוימת בחיים מדבר מסוים, הם נורא נורא מפחדים לעשות אותו, בשביל שלא יקבלו איזה שהוא התקף פחד מסוים…

אבל ברוחניות אם אדם מאבד "הרגשה רוחנית", של "עכשיו עבדתי במרץ בשביל להספיק להגיע בשעה 18:00 לשיעור תורה…

איזה הרגשה נעלה זו!, שיש לך חשק, יש לך משהו שמחייה אותך בתורה ויראת שמים, "אורח חיים למעלה למשכיל", הנפש מתרוממת בשביל להתחבר למלך מלכי המלכים ולהודות לו על הכל…

ואפשר גם להקיש את זה לחיים, אדם שבא לעבודה או אשה שאין לה כוח כל כך להתחיל את היום  ובאה לעבודה, בהזדמנות הראשונה שהאחראי/ת משמרת יראה את זה, הוא ייגש ויעיר כי הוא רוצה שבסופו של דבר בעל הבית יהיה מרוצה, ובאמת ככה זה בחיים…

קחו את זה כנקודה למחשבה…

תראו מה עשה מרן ע"ה בשביל להישאר במקור חיותו ובמרץ שבזכותו גדל להיות גדול בתורה (הרבנית טולדנו תחי', בתו של מרן ע"ה בספרה "סיפורים מבית אבא", עמוד 21)

"היה זה כאשר רבני ישיבת "פורת יוסף" בישרו לתלמידים השוקדים על תלמודם , כי בקרוב יצאו לטיול בצפון הארץ על מנת להתאוורר ולהחליף כוחות. היו אלו ימי צעירותו של מרן, כאשר יחד עמו חבשו את ספסלי הישיבה בחורי חמד שנועדו לגדולות.

שמחה אחזה בתלמידים למשמע הבשורה. הם ידעו כי אם רבני הישיבה החליטו על היציאה לטיול, הרי שהטיול ייטיב עמהם וירענן את רוחם.

ואכן בבוקר המיועד חנה האוטובוס המיושן למרגלות הישיבה, וכל התלמידים עלו עליו בזה אחר זה.

"כל התלמידים" אמרנו? אכן כן, כולם, חוץ מתלמיד אחד, עובדיה יוסף שמו. היה זה מרן, שביקש מרבני הישיבה לאשר לו את ההעדרות מן הטיול.

"וכי מדוע?" ניסה אחד הרבנים לשכנעו, "מדוע לא תצא עמנו ותחליף מעט כוח?" אולם מרן התעקש. "לא, אני מעדיף להישאר בישיבה".

הרבנים ניסו לשכנעו ולהסביר אולם מרן ביקש והתחנן, ובסופו של דבר ניאותו הרבנים לבקשתו. האוטובוס הפליג לדרכו בלעדיו. מרן נותר בישיבה לבדו, בינות לספריו האהובים.

יותר מיממה ארך הטיול . למחרת בערב שבו התלמידים מן הטיול, עייפים ומרוצים, גדושי חוויות והרפתקאות.

"עובדיה", הקיפו התלמידים את חברם המתמיד, שישב בפינתו הקבועה בבית המדרש וראשו שקוע בגמרא המונחת לפניו, "אינך יודע מה הפסדת!". והם החלו מספרים עד כמה היה הטיול מעניין ומרתק, ועד כמה נהנו והתרעננו.

מרן התבונן בהם וחייך בשקט. "יודעים אתם מה אתם הפסדתם? שאל.

שתיקה השתררה, ומרן סיפר: "כאשר יצאתם לטיול, אחזתי בידי את מסכת בבא בתרא והתחלתי ללמוד מן הדף הראשון, גמרא, רש"י ותוספות  ועתה, עם שובכם, הספקתי להגיע לדף צו!"

"תשעים וחמישה דפי גמרא, זהו ההפסד שלכם! אמר מרן בקולו השקט, ושב לצלול בין דפי הגמרא.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!

ובין הזמנים מוצלח!

המאמר נכתב לרפואת והצלחת:

בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

מ"א יפה בת זוהרה תחי.

מו"א דוד בן שמחה הי"ו.