המנוח רבי מאיר נקי, שנפטר השבוע, הינו דוד אימי הרבנית שולמית שתיבדל לחיים. נולד להוריו הצדיקים רבי הלל ומרת פנינה גוהר עליהם השלום. עוד מנעוריו היה מופלא באהבת תורה, יראת שמים ומידות נעלות.
המנוח נמנה על תלמידי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל הראשונים והמובהקים, שינקו ממנו הרבה תורה ויראת שמים. ובעיקר להט עצום לזיכוי הרבים.
היה לו מנהג קבוע שנים רבות להציע עצי בשמים ועשבי בשמים כדי שיברכו עליהם בשבת ובחול. בעיקר בתום שיעורו המיתולוגי של מרן הרב עובדיה זצ"ל בבית הכנסת היזדים נהג לעמוד בפתח ולזכות את הרבים.
עוד באתר:
פעמים רבות היה רוכן לרכבו של מרן הרב עובדיה, שאהבו וחיבבו מאוד, ומכבדו בשושנה ריחנית מגינתו. ומרן היה מברך עליה בשמחה גדולה.
עוד טרם התפתחות ענף הדפוס כבזמנינו, כשיש בכל בית עשרות ספרי פזמונים לשבת מינים ממינים שונים. זכה המנוח לחבר ספר פזמונים לשבת עם סדר הסעודות והבקשות והתפילות המיוחדות, ספרון שהיה לפני כ40 שנה ממש חובה בכל בית ספרדי שורשי בשנים ההן, עם פסקי מרן הרב עובדיה בקצרה.
למלאכתו עסק בצורפות, וגם שם באה לידי ביטוי יראת השמים שלו והישרות שלו, שמלאכתו עראי ותורתו קבע. היה אומר ללקוחותיו "לך תלמד דף גמרא ותחזור- התכשיט יהיה מוכן".
לפני התשלום, שפעמים רבות היה ממש פרוטות זעומות, היה לו טקס שלם; ביקש מהלקוח לומר "לשם יחוד...הנני בא לקיים מצות "ביומו תיתן שכרו" חוויה עצומה הייתה לצפות ביהודי הזה. עד כדי כך שלרגל נישואי עשיתי כל מאמץ לבוא דווקא אליו יחד עם כלתי, היא רעייתי שתחי', לרכוש את טבעת הקידושין, רק כדי שתתוודע מקרוב לדמות המופלאה הזו.
על הכבוד הרב שחלק לחכמי התורה וכמה נזהר בכבודם אפשר יהיה למלא גיליונות שלמים. כמו גם על הכבוד הרב שחלק לכל אדם, אפילו לילדים. נתייחס לכבוד שהיה נוהג ברעייתו תיבדל לחיים, כבוד מיוחד במינו. למשל, בשולחן השבת, היה יושב בצד השולחן, ואילו את אשתו, שהיה מייקר ומעריך מאד- נהג להושיב בראש השולחן! ולא אכל עד שלא התחילה היא לאכול. ועד אחרית ימיו היה מכנה אותה בחביבות 'הכלה שלי'...
מפיו של המנוח עצמו שמעתי סיפור מופלא, באחת השנים הראשונות לאחר נישואיו. 'מכרו' הגבאים בבית הכנסת "שאול צדקה" במוצאי שמחת תורה, את אתרוגו של מרן הרב עובדיה זצ"ל לסגולה. מרן נזכיר, היה ממש בשנות אברכותו, ועם זאת דבקו בו תלמידיו, בעיקר מיוצאי פרס בירושלים (משפחות נקי, זכאי, סעידיאן, זכאים לענפיהם ועוד) באהבה ללא מיצרים, וצייתו לפסקיו ללא עוררין.
ניתן לשער שרבים קפצו על המציאה וניסו להרבות במחיר, ביודעם כשכל ההכנסות קודש להחזקת תורה ולצרכי בית הכנסת כמובן.
במהלך "המכירה" הכריז הכרוז על דעת עצמו: 'מי שיזכה באתרוג מובטח לו בן פרי הדר תלמיד חכם שיהיה כמרן!'
כאן- סח לי רבי מאיר- כבר לא יכולתי לעמוד מהצד. מי לא רוצה בנים גאונים וצדיקים כמרן?! הגם שהייתי דחוק מאוד בממון ופרנסתי היתה זעומה, נקבתי בסכום גבוה, וזכיתי באתרוג. לשמחתי לא הייתה גבול!
רקחנו ממנו מרקחת ואכלנו ממנו אני ורעייתי. כששפתותינו ממללות תפילה שנזכה להיפקד בזרע של קיימא במהרה.
לפקודת השנה- סיפר בעיניים בורקות- זכינו לבן זכר. וקראנו את שמו עובדיה על שם מרן זיע"א.
הבן הזה הוא תלמיד חכם מופלג, הגאון הדיין רבי עובדיה נקי שליט"א, שאכן התקיימה ומתקיימת בו
הברכה עד מאה ועשרים. ועימו זכו לשבט שלם של בנים ובנות וצאצאים רבים ההולכים בדרך השם. תלמידי חכמים ומזכי הרבים.
יש הרבה מה ללמוד מסיפור מפעים זה, על אמונת חכמים ועל אהבת תורה ויראת שמים טהורה. ועל התמימות של פעם שבזכותה שרדנו בכל הגלויות, וכולנו מתגעגעים אליה עד כלות!
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים!
