הפסוק אומר, שמור ושמעת, את כל הדברים האלה אשר אנכי מצווך, למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם, כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלקיך.
וכתב על זה רבינו האור החיים הקדוש וזה לשון קודשו: 'כי גדרים וסייגים שעשו רבותינו זכרונם לברכה, הוא דבר המעמיד דורות עם בני ישראל לעולם, להבדילם מכל כיעור וכדומה לו'. עד כאן לשון קודשו.
וביסוד זה מפרש רבינו הקדוש, פירוש נפלא בפסוק זה, שהוא מתייחס לשני חלקים,
הא' – מצוות ה' אשר הם ידועים לכל ישראל,
הב' – הם הגדרים וסייגים שיחדשו רבותינו בכל דור ודור.
עוד באתר:
וזהו 'שמור' כנגד המצוות הידועים אשר ציוה ה'. 'ושמעת' כנגד כל הסייגים שרבותינו וחכמינו יחדשו וישמיעו אותם במשך כל הדורות, שאנחנו עם בני ישראל צריכים לעשותם.
והריבוי בתיבות 'את כל' שצריך לקבל כל הגדרים והסייגים, ורק אז נחשב שקיים את כל המצוות.
ובספרו 'ראשון לציון' על הפסוק 'שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶךָ'. מפרש רבינו הקדוש כי 'מוסר אביך' הם התורה שבכתב שנצטוינו מאת אבינו שבשמים. ו'תורת אמך' הם התורה שבעל פה כולל כל הגדרים וסייגים, ועליהם אומר הפסוק 'כי לוית חן הם לראשך' שהגדרים והסייגים, הם לנו לעטרה ותפארת.
[אור החיים ראה פרק יב פסוק כח. ראשון לציון משלי פרק א פסוק ח]
